יום ד', ב’ באייר תשפ”א
    דף הבית  |  יצירת קשר  
התקלפות מהירה של ילד מתום, בהיחשפו לרצח אביו ולמוות בכלל. התוודעותו למעמד פריך של פליט דחוי, פגישתו עם רוע ענייני, עם סוחרים בחיים, ומסעותיו עם אמו אל מוות ידוע מראש.
09:05 (23/02/18) דבורה נמיר

דמות הילד שבנה המחזאי, חנוך לוין, במחזה, "הילד חולם", אינה גרוטסקית כדמויות אופייניות שלו, לקוחות ממצעד פרוטות מנטלי של שורדי מלחמת העולם השנייה, שהתיישבו בדרום תל-אביב. הוא אינו מוקע בזדון חד ניסוח, מזרז פרצי צחוק. בילד החולם של לוין אין סימני אופי מבישים ומביישים. הוא מוצר גולמי תם, מגולגל במהירות מחלום, אולי מתוק, אל מציאות ברוטאלית רצופת מעמדים קרקסיים. מזורז לסבל, מואץ לפיכחון, הוא נאחז בחסינות המדומה שמעניקה לו אמו, עד למותו, וגם אחרי מותו. כשהוצג בראשונה, ב – 1993 בהפקה משותפת של הבימה, תיאטרון חיפה ופסטיבל ישראל, היה נהיר שזו הזנתו החלקית של לוין מהסיפור של הספינה "סנט לואים", שיצאה ב – 1939 מהמבורג אחרי "ליל הבדולח", בדרך לקובה, להציל 936 יהודים, סירובן הקולקטיבי של מדינות לקלוט אותם, נדידת הספינה מנמל לנמל, ופיזור פליטיה במדינות אירופה והירצחם שם על ידי המשטר הנאצי. הילד חולם צילום ג'ראר אלון אבל בגדול, לוין כיוון למחזה אוניברסלי, לחסר תקופה, בכך שלא הצמיד שמות לגיבוריו ובעמעמו פרטים מזהים היסטוריים שטבעם להתכלות יחסית עם הזמן. זו כבר לא ממש מלחמת העולם השנייה, רצופת רשע מזוקק, מעלת סף גירוי של סדיזם. לא מסקנות ממלחמות ישראל לדורותיהן. בראייה של עכשיו, גיבוריו הם פגועי מלחמות אזוריות ממושכות, המנתקות אנשים ממשפחותיהם, מבתיהם, מנדידות אותם, מחסלות את המוסר שלהם ושל כובשיהם, ומנתבות אותם אל זרם פליטים עולמי על כל ייסוריו. סבל המסע אל המוות של ילד עם אם, בחוש בפליטים, בקלגסים, בזונות, בספסרים, במסחר על גוף האם, בשיח ילדים מתים - שזור בטקסט לירי מפעים ובגרוטסקיות לוינית. בעיקר יש בו חמלה לילדים שגדלו על האתוס שההורים שלהם הם חסיני אש, מגיני התמיד עליהם ושהחיים הם מתת. זו עוד תזכורת של לוין בדבר עוצם היצרים שמשקיעים אנשים בחליבת כוח, שררה, מנעמים והישגים מהחיים לנוכח ארעיותם והמוות הנוכח בהם. הילד חולם צילום ג'ראר אלון הוויזואליה בתחנות-תמונות ההצגה, שהעמיד הבמאי, עומרי ניצן, שחזר לביים את המחזה לאחר שביים אותו כאופרה בהלחנתו של גיל שוחט ב – 2010 - היא מרתקת. כל תמונה בהצגה היא קומפוזיציה מאוזנת שלובה בכוריאוגרפיה הספק אלימה של מירי לזר, נשענת על ההלחנה המורכבת של יוסף ברדנשווילי. תזמור מחרוזת שירי ילדים ידועים בסצנה הפותחת של מקבץ הילדים המתים, הוא מופת לתזמור מקסים, שלוב באקורדים קונסוננטיים ודיסוננטיים. התפאורה המינימליסטית של פולינה אדמוב על התלבושות המרוטות של הפליטים שעיצבה, המדים הקלגסיים וגזרת השמלה הסקסית של רות אסרסאי, ממחישים על-תקופה. התאורה של קרן גרנק, משלימה את אווירת האין מוצא. תמונה נצורה ראשונה היא בקשת האם מהחיילים הפורצים לבית להסתיר נשק ולהפוך לקרקסנים שלא להפחיד את הילד החולם שלה. במשחק מרוסן, עוקבת אולה שור-סלקטר, האם, אחרי הכוריאוגרפיה הבריונית שלהם ומצטמקת מול סצנת האב, בן יוסיפוביץ', רופס, כנוע וכמעט נחלץ, ניצב מול הסדיזם המסוגנן של רות אסרסאי, במשחק רב כוח כזונה נלווית לקרבות המפקד וצבאו. סצנת מציצת האקדח שנכפת על האב, סתמיותה כרוצחת, העלאה פלסטית פומבית של סף הגירוי שלה במונולוג מצמרר, היא חגיגת משחק, כמו גם הופכה לשבר כלי לקראת סוף המלחמה, צמודה למפקד בקביים בביצוע טוב של אסף פרי . תמונה ננצרת שניה היא הצטרפות האם והילד לספינה, ההתוודעות לנפשו השסועה של רב החובל, נורמן עיסא, הממחיש במשחק כן, ישיר, גבר מזדקן, אב שכול, בוחן את יצריו המיניים הדועכים מול האם. ישנה הקדנצה הנהדרת של ערן שראל, אכול הקנאה בילד שחייו מתחילים בעוד שלו מסתיימים, בהשוותו חיים דועכים מול חיים שהנצו. הילד חולם צילום ג'ראר אלון עוד תמונה ננצרת: הגעת הספינה לאי, בניית סצנה פלסטית בצורה ובפנטומימה ובטקסט של מושל האי ורעייתו (רות אסרסאי ואלכס קרול), ומפגש הפליטים עם פקיד ההגירה, אדיש לסבל - בן יוסיפוביץ', בתפקיד נוסף מוצלח. ועוד תמונה: סצנת הילדים המתים המחכים למילוי מכסת המוות ובוא המשיח להציפם אל החיים, במשחק משכנע של נעמה שטרית, הילד החולם, מגובה בכוריאוגרפיה מרשימה. ומדובר בצוות הממלא שניים שלושה תפקידים, כולם מסורים למשחקם. נזכיר אותם: אושרת אינגדשט מלאת רגש כנוסעת מנחמת, נמרוד דגן, רוני מרחבי, רביב מדר, גיל משען, זיו קלייר, עידו חומסקי, אליעד סודאי, רון גליק. סוף המחזה נתפס כפורמט של כמה סוגי סוף. כל אחד מהם הוא סוף דומיננטי בפני עצמו. הסוף הנבחר בנוי ממרוצו של הילד החולם באינרציה בלתי נלאית, גוברת בכוח המילוי העצמי שלה, כזו שאולי תציף אותו בחזרה אל החיים. הילד החולם אוכף עלינו מחשבה מחודשת על הפליטות, על השבר, הנתק, הסבל, האלימות, הספסרות, הפשיעה והעליבות הכרוכים בהפוך אנשים לפליטים. וזהו כוח האקטואליה במחזה. תמיד.

 
 
תרבות ואמנות
תיאטרון  
סרטים  
אומנות  
טלוויזיה  
מוזיקה  
אופרות  
תיירות
אופנה - נשים וגברים
אופנה ילדים
אטרקציות ומוצרים לילדים
בריאות
חגים והפתעות
טכנולוגיה, חדשנות ופיתוח
יופי וטיפוח
מוצר היום
מבצעים
מסעדות
מתכונים ומוצרים
נדל"ן
ספרים והעשרה
ספרים לילדים
עיצוב
פטנטים וטיפים
צרכנות
קהילה ונתינה
שמחות ואירועים
תיירות חו"ל