יום ש', כ’ באייר תשע”ט
    דף הבית  |  יצירת קשר  
אחרי שלושים שנה בניכר, מגיע מרצה לארץ. במהלך הרצאתו והתוודעותו אל הארץ מחדש, הוא מבצע הטרייה בחומרי חייו בפני המאזינים - כולם בסימן אות קין שהטביע בעצמו בנעוריו.
15:09 (06/03/18) דבורה נמיר

נאוה צוקרמן, מנהלת אמנותית, במאית ומייסדת תיאטרון תמונע ואלמה וייך כתבו הצגה, "קין", שביימה צוקרמן, הבנויה ממעטפה מבארת סיפור מקראי אולטימטיבי של אדם וחוה ובניהם, קין והבל. המשכה הוא יישום הסיפור ההוא בפרקטיקה של עכשיו, בדמות מרצה שהגיע מחו"ל, הפורש בהדרגה בפני קהל או ידידים את הקבלת חייו לסיפור קין והבל. בתחילה, במעטפת, יורה השחקן אייל שכטר את הפרשנות של השתיים לגבי הסיפור הזה, את הגיון האכילה המבורכת מפרי הדעת ולא חשוב כאן "מי התחיל ראשון", הפתיין או המפותים. חשובה התוצאה. כי חרף גירושם של אדם וחווה מגן העדן ונקמנות האלוהים בכך שקצב את משך חייהם והפכם לקשים - הם הרוויחו דעת ורגש משתרע על פני דיאפזון גדול של טוב ורע: אהבה, שנאה, רוע, אנושיות, תסכול, כעס וגם אלימות עד רצח. קין - צילום דוד קפלן הקדימון הזה, המבאר את הסיפור המקראי ואת התגלות האלוהות הנוקמת - אנו בצלמו - הוא סחבקי. ושכטר מלהטט בו בתנועה גדולה ובכריזמה גדולה. הוא מייצר קשר בלתי אמצעי עם הקהל, משתף אותו, מנסה לדלות ממנו במידה חומרים על חייו, מביא בירות להפשרת אווירה. חלק מהקהל שותה. כשהקהל סביבו, נע שכטר במהירות סביב שולחן, משחק עם כיסאותיו, נע לירכתי האולם בשני צדדיו, רושם על לוחות הבנה מתקדמת ועצובה לגבי התפתחות המין האנושי, מספר במובלע שהוא כבר שלושים שנים מרצה בארצות הברית, שבא להרצות כאן והנה, העבר צף בו בפלסטיות עד לווידוי היותו נושא אות קין כל חייו. ובמילות המחזה הוא ניגש ל- hard core שלו, חלקו השני. זהו סיפור נעוריו על היותו חלק משלושה: חבר טוב ונערה שאהב אותה, עד שהתפוצץ לנוכח הגילוי שהיא עם חברו, לא אתו. הגיוס לצבא עם החבר, הכאב הבוער שאין לו מנוח ממנו, זרז לנקמה, עד להיפטרות מהאיש המכאיב הזה בעת קרב כשאינו מחלץ את חברו מטנק בוער ומשאירו בהכרה למות. זו נקמה שנוקמת בו ללא מנוח, ממריצה אותו לנוס למקום חיים אחר, אל תלישות בודדת בארץ אחרת, מבלי יכולת לייצר קשר בונה עם מישהו. זהו רגש אשם תמידי מבלי יכולת להיחלץ ממנו, אות קין מקראי שהוא נושא עליו. קין - צילום דוד קפלן יש אפקטים מקוריים בהגשת המחזה הזה. גם אם מדובר בתפאורה מינימליסטית, שולחן וכסאות. שכטר נע סביבם בתנועה בלתי פוסקת. הוא מחליף זוויות ישיבה. ככל שמתקדם הסיפור מוכחת ונוכחת התאורה הממוקדת של יאיר סגל, בשילוב התפאורה של אריאל טל ארביב. בביום של צוקרמן היא באה למיצוי מרבי עת הופך שולחן לטנק בוער דרכו מתנייע שכטר ומעליו מותזים סילוני חול מוארים להמחשת הקרב. אפקטיבי הסאונד של נאוה צוקרמן ואייל שכטר, סולן להקת "אבטיפוס" שמאחוריו מוזיקה לסדרות וסרטים ופרסים על משחק משובח. גם אם מעטפת המחזה נועדה לרכך עיכול לסיפור הליבה, או להשתית לו רקע או הקבלה מנומקים, עדיין אין בין שני חלקי המחזה התכה אינטגרלית. ועם ההסתייגות מהמבנה שלו, הוא מרתק לצפייה.

 
 
תרבות ואמנות 2017/9
תיאטרון  
סרטים  
אומנות  
טלוויזיה  
מוזיקה  
תיירות 2017/9
אופנה - נשים וגברים
אופנה ילדים
אטרקציות ומוצרים לילדים
בריאות
חגים והפתעות
טכנולוגיה
יופי וטיפוח
מוצר היום
מבצעים
מסעדות
מתכונים ומוצרים
נדל"ן
ספרים והעשרה
ספרים לילדים
עיצוב
פטנטים וטיפים
צרכנות
קהילה ונתינה
שמחות ואירועים
תיירות
תרבות ואמנות
תיירות חו"ל