המלצות היום

לאן? מה לראות? מה לקנות? מה לבחור?

תפריטים

מבזקים

נושאים

שימושון

תרבות ואמנות

שליחותו של הממונה על משאבי אנוש - ביקורת

תיקון שמטיל בעל מפעל על הממונה שלו על משאבי אנוש, הופך למסעו האישי אל תוך עצמו. מרטיט, לא צפוי, גדוש צבע, אנושי, מיסטי.

בתוכנו של הספר של א.ב. יהושוע, "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש" שיצא לאור ב – 2004, בלולה קדושת ירושלים עם המוטרפים והצליינים שמתנקזים אליה, על צבעיה המיוחדים, שווקיה, החיים בה עם פיגועים ומה שהם מעוללים לציבוריות שלה ובעיקר לאנשים בה. התוכן הלא צפוי בספר, יכולתו הספרותית של א.ב. יהושוע להיכנס אל תיקיות עובדים יבשושיות במפעל לאפיה ויכולתו ללחלח תיק של עובדת אחת בהומניות ובחמלה עד אין קץ, לחלץ ממנו תפניות מרתקות בעלילה, הפכו אותו להצלחה ספרותית בינלאומית. הספר תורגם לשפות רבות. ב - 2010 הופק ממנו סרט מוצלח בעל חמישה פרסי אופיר, בבימויו של ערן ריקליס ובמשחקו של מארק איווניר.






עכשיו זו ההצגה בקאמרי לאחר שעברה טבילת אש מוצלחת בפקולטה לאמנויות בסמינר הקיבוצים. למענה כתב א.ב. יהושוע את המחזה על ספרו, הנשען כולו על תבנית הפאסיון של ימי הביניים, לפיה אנשים מכונים לפי הפונקציות שהם מייצגים: הישיש, הממונה, האישה, הקונסולית, למעט הגיבורה המתה של המחזה: יוליה רגאייב. אותן דמויות, קדושים במקור הימי-ביניימי, משוחחות עם מקהלות בדומה למקהלות במחזות היווניים העתיקים.
טריילר של ההצגה:


*YouTube:MJbBVK4m0Io*




במחזה, עיתונאי מקומון מגלה גופה אלמונית של נרצחת בפיגוע בשוק הירקות של ירושלים, שאין לה דורש. הסימנים היחידים לזיהויה הוא תלוש משכורת של מפעל לאפייה ששמה בו מוכתם בדם. במפעל לא יודעים על קיומה. מתי באה ומתי עזבה. זה הרקע לכתבה מרשיעה שמתפרסמת במקומון על האנושיות הפגומה של בעל מאפיה, המשרשר את האשמה לממונה על משאבי אנוש במפעל. בפעולה בלשית מגיע הממונה לשכונה חרדית, שם התגוררה האישה היפה בחדר צנוע ומשם הוא נפתח אל חייה כצליינית. למען עשות תיקון ציבורי, לשימור שמה הטוב של המאפיה ולטיפוח אגו של בא בימים - מעוניין בעל המפעל בכפרה פומבית. הוא שולח את הממונה עם הארון והמתה בתוכו לערבות המושלגות של רוסיה, אל כפר בו מתגוררת אימה ובנה שלא נקלט בארץ ועזב אותה עם אביו. במסע הסוראליסטי הזה עם הגופה, חושף הממונה את פנימיותו לעצמו ואולי יוצא נשכר מהמסע המוזר והמופלא שחווה.






בשל אופי הפאסיון בו, נעשתה במחזה אינטגרציה כמעט הרמטית בין כל עושיה, הבמאי, איציק ווינגרטן, מעצבת הבמה, פרידה שהם, המוסיקאי, צבי לידור , התנועה של טליה בק והתאורה של מאיר אלון, לרבות החלפת תלבושות מגוונת של אנשי המקהלה שיצרה ארנה ברנט שמעוני. שהם יצרה משרד אפור עם ארונות מתכת, ארוניות, כיסאות ישיבה. מהארונות נשלפים לוחות ללישת בצק. הם גם מתקן אטומי שהפך לאתר תיירות ברוסיה. הכיסאות המשרדיים הופכים למושבי ולגלגלי מכונית. ארון הקבורה של הצליינית הוא גם מקט של החדר הצנוע בו התגוררה. המצאות ויזואליות משכנעות. בתוכן נעים שמונה אנשי המקהלה, שלהם תפקידים נוספים בהצגה, המספקים תוכן שוטף עשוי מהמוסיקה הייחודית האפקטיבית של לידור. הפגישה המוזיקלית ביניהם לשחקנים, לא תמיד שוטפת. פעמים מורגש עיכוב קצב קטנטן בכניסת המקהלה עד להתרוממותה לנוכחות חזקה. בולט ביניהם הוא ראשה, הראל ליסמן בביצוע הומוריסטי מדויק, אתו עמית סידי שנחנה בקול חד ורפאל עבאס, סוזאנה פפיאן, נהר קורן ענבל רז, מושיקו ששון. שמחה ברבירו מרגש כמפקח הלילי במאפיה, בגלמו איש מתאהב פוחד מתוצאות אהבתו לצליינית עובדת הניקיון, מסלק אותה מהעבודה מבלי לדווח לממונה על כך, ומוכן לשאת על עצמו את אשמתו המלאה. אוהד שחר, הישיש, בעל המאפיה, צולח תפקיד של איש מהישוב הישן החותר לרהביליטציה של מפעלו ולפומביות ההומניות שלו. הנחש, העיתונאי המכפיש את המפעל בכתבה פותחת, נדב אסולין , הוא דמות של עיתונאי מהחיים ממש. הלנה ירלובה מעצבת דמות של אישה פרגמטית, אנרגטית, שיורדת בחזרה אל ארץ מולדתה, אבל נימים בה עדיין קשורים לארץ. ליאור לב, היא יוליה, מייצרת אוירה מיסטית בתנועתה המרחפת. בנה, ערן לחמן, עובר משוכה ביצועית אמינה מילד פצוע ואגרסיבי לנער קשוב ואנושי, במסע המוזר אל הכפר העלום. בולטת בסצנה מרירה חזקה היא אנסטסיה פיין, גרושתו היפה של הממונה. האם של יוליה, לאה שלנגר מבצעת תפקיד מרגש של אם, אדוקה פרובוסלבית, ההופכת על פניו את כל סדרי המסע הזה. נותר מיכה סלקטר, הממונה, המשקף בצניעות את השינויים הפנימיים שחלים בו מרגע לא אכפתי על מותה של העובדת העלומה, דרך התעניינות כפויה במצבה בשל התערערות מצבו בעבודה, תוך התמודדות עם גירושיו הרעים והזנחתו המאולצת את בתו - ועד להתגלות הפנימית של המסע הזה, שכולו בסימן החמלה.





חרף אורכו, זהו מחזה עמוס צבע ירושלמי ובו מפגש של אנשים טובים באמצע הדרך, שלא ידעו שהם כאלה. מהלך מתקן שיזם אחד וביצע בעל כורחו שני, הפך למסע מיסטי, קשה, קסום, בו כל המעורבים מוצפים בחמלה ובאנושיות גדולה.
מחזה עם שירים מאת א. ב. יהושוע עפ"י ספרו
בימוי: איציק ויינגרטן

התאטרון הקאמרי


צילומים: ז'ראר אלון

הצג אתר רגיל

דפי הנגישות באתרי 022 נבנו בהתאם לתקן נגישות WCAG 2.0 - AA