המלצות היום
לאן? מה לראות? מה לקנות? מה לבחור?
תרבות ואמנות
נבגדת -ביקורת
![]()
סטריפטיז נפשי של אישה נבגדת: הייסורים, ההשפלה, יצר הנקמה, סחרחורת רגשות גם ניסיון לסליחה עד ליישום נקמה מיוחדת בבעל שחייתה אתו 26 שנים. מסמך ידוע.
אישה נבגדת, מי ידע חייך? מי אומד את המכניזם הנפשי הפגוע שלך? העניין
הוא שהרוב יודעים. א. כי את מספרת, בדרך כלל, על סבלך לקהלך הקרוב, החברות, וחלקן
מדווח הלאה לאחרות, לא ברוע, אלא "בבחינת איזו מסכנה". כך שמדובר בחומר
ידוע לפרטיו הפלסטיים ביותר בקרב חברות
יותר מאשר בקרב פסיכולוגים, שלא כל הנבגדות פונות אליהם. ואם דנים כבר בתפוצת
נאט"ו הרי שהסיפורים הכי טובים על נבגדות נמצאים אצל עורכי הדין העוסקים
בענייני גירושים.
הכותבת והמביימת, עדי יפת פוקס מגוללת במחזה היחיד -
דרמה קומית אפלה, את סיפורה של תמר ישר, ד"ר לפילוסופיה, המגלה באמצעות
תחתונים זעירים אדומים ומקושטים, טמונים בכיס בגדי בעלה בדרך אל מכונת הכביסה, את
בגידתו בה. 26 שנות נישואין של תא משפחתי, דירה, רכוש, שלושה ילדים, מעמד, מרצה
באוניברסיטה – מתמוטטות. בעלה מסובב אותה בכחש. שנים היא אטומה לקלוט ניואנסים
משתנים בחייהם. השגרה הצייתנית שלה רצחה את המשושים שלה לגבי התנהלותו. התחתונים
הזעירים הופכים לסימן הכי פלסטי למה שהיא לא: לא צעירה, עם אגן הירכיים לא קומפקטי,
בלי העזה וחציפות ללבוש משהו נועז, מעורר סקס.
היצר הראשון שמתעורר בה הוא הנקמה. הענשה, אפילו רצח. בבולמוס הסבל
והנקמה היא נפגשת עם עורך דין שתפקידו הוא ליידע את הנבגדת וגם להסית אותה. עם ערב
רב של תיקים שאספה להוכחת השיתוף ברכוש, מתברר לה שאין לה כלום. הדירה על שמו.
המשכנתא עליה. ואם הוא יתחתן בשנית גם ילדיה, יתכן, לא יזכו בכלום. בקיצור, אחרי
26 שנים, היא אחוזה בכלום. גם המשרה האוניברסיטאית שלה היא בומבסטית אבל בלי
קביעות.
היצר השני הוא התקפלות לסליחה. היא תהפוך לימון ללימונדה, תהיה האישה
המתוקה, המכילה. ברור שבעלה מסכים לסידור הנוח הזה. אבל היא נזקקת גם לפסיכולוגית,
וזו מקרצפת את השכבה הפריכה שלה ומגיעה אל התוך הפצוע.
היצר השלישי הוא נקמה. וכאן בדיוק מתעוררת בעיית המחזה. כי עד כאן הומחש
תהליך כמעט בנאלי של אישה נבגדת לא רק במקומותינו. סיפור שהיה, ישנו ויהיה. כולנו
מדווחות או חוות את הסבל שעברה מירב גרובר בהצגה, מכירות את השלבים של
פגיעות, סבל, רצון לנקמה, בהמשך - הכלה וסליחה, פעמים, חיצונית כדי לא לשבור את
מבנה המשפחה ובעיקר לא לפצל רכוש ולהביא בגירושין לעוני המתגרשת. אבל לטוות נקמה
כה לא ריאלית, כמעט לא ישימה למקומותינו, מחליש את אמינות המחזה, על אף שסופו יכול
להיתפס ציני בכך שאולי יצר הבעל אפשרות לנוחיותו, לאתחל את כל הפינג פונג ביניהם
מחדש.
הבימוי של יפת פוקס שוטף, ממחיש סבל באמצעות רחשי חורף קשה על רעמיו
וגשמיו. התאורה של זיו וולושין נעזרת גם בשתי אלומות אור צדדיות, נמוכות,
המייצרות אור דלוח והופכות את גרובר לא פעם לצללית. אולי הייתה זו כוונת הבמאית,
אבל אגף שלם באולם מסומא באור הזה הגובר ומתעמעם חליפות. הביצוע הרגשי החם של
גרובר, הילוכה, תנועתה, השימוש הנכון שהיא עושה בקולה, הוא משכנע. זו שחקנית נהדרת
ועדיין היא זכורה לי אישית ממשחקה המדהים "בהרטיטי את ליבי". המוזיקה
המעניינת של דניאל סלומון המושתתת על כמה טונים בלבד, ממחישה אווירה
קדורנית.
בגדול, זהו מחזה לנשים. הן תזדהינה עם כל ניואנס שמפגינה גרובר,
תחושנה פיזית את קשת הרגשות שהיא צובעת למענינו. המחזה הוא תולדות הסבל של נשים
רבות שמעבר להשכלתן האקדמית נשארו בורות באומדן את איכות זוגיותן ואיך מעניקים לה
חיי מדף ארוכים. הערך המוסף שלו: לא לקחת שום דבר בחיים כמובן מאליו והעיקר:
שהקרובים לנו לא ייקחו אותנו כמשהו מובן מאליו.
כתבה וביימה עדי יפת פוקס
משחקת מירב גרובר
הצג אתר רגיל
