המלצות היום
לאן? מה לראות? מה לקנות? מה לבחור?
תרבות ואמנות
ארבע רוחות השמיים
![]()
קיבוץ ארבעה מלחינים. אחד מלהיב, שני פולש אל מחוזות הרגש בהלחנות מקסימות ובניצוח רגיש ומוקפד.
את
הסקרנות עוררה בקונצרט הזה יצירה ישראלית, "לבי במזרח", רפסודיה לתזמורת
קאמרית שהלחין אבי עילם אמזלג, שהושמעה לראשונה בקאמרטה. אלא שזו הייתה המנה
השלישית אחרי ההפסקה. הוקדם ביצוע קונצ'רטו לפסנתר במי במול מז'ור של המלחין הסקוטי-בריטי,
ג'ון איירלנד בביצוע הפסנתרן, מרק בבינגטון. הבנו מהמנצח והמנהל המוסיקאלי
של קאמרטה, אבנר בירון, שגם קונצרט זה מושמע לראשונה. פנטזנו האזנה למוטיבים
ייחודיים של שירי עם בריטיים שיסתננו להלחנה, כפי שמשובצים אצל מלחינים אירופאים
נהדרים. תחת זאת, קיבלנו מוטיבים מרובי השפעות מוזיקאליות, בהם שפע פסאג'ים,
טונאליות כרומטית, גוונים אקווראליים של דביסי, בתוכם זהרורי הרמוניות של ראוול.
גם הרמוניות ג'ז התפלחו לטונאליות ואפילו אקורדים של רחמנינוב הפציעו פה ושם. וכל
השפע שנגרף לקונצרט שהלחין הבריטי, בוצע בדייקנות רועמת בידי בבינגטון.
קאמרטה בביגטון
את שלוש
האריות הקונצרטנטיות של מוצרט, "אין לי עניין במחזר רך לבב", האריה
"אהובי, תחינתי לך", ורצ'יטטיב ואריה, "די נצחתי", שהלחין
מוצרט בנעוריו ביצעה זמרת הסופרן הנורבגית, מריטה סולברג, בסופרן צלול,
מדויק, נעדר צבע. פרשנותה נתפסה כביצוע אמין ליצירות אלו, נעימות לאוזן, אך אינן מותירות
רישום הלחנתי חווייתי.
בחלק השני של הקונצרט עלה לבמה המלחין, ד"ר
אבי עילם אמזלג, להסביר את הרפסודיה שלו לתזמורת קאמרית, "לבי
במזרח". תפיסתו המוזיקאלית, סיפר וסיפק הצצה אל בית אביו במרוקו, אל עלייתו
ארצה לבד בגיל 13, אל אבחון כישרונו המוסיקאלי במוסד חינוכי והתפתחותו המוזיקלית
בהמשך חייו - שאובה מהמוזיקה האנדלוסית שעל תזמורתה ניצח ומלחניה שאב לביסוס
לחניו. בבסיסה אין רבעי טונים כבמוזיקה המזרח תיכונית, אלא כקישוט. הביאו אותה
למרוקו מגורשי ספרד, יהודים וערבים, ואותה איחה עם ניגונים יהודיים מרוקניים מבית
אבא ושילב עם מוזיקה אירופאית.
עוד הסביר
מה שכולנו יודעים: שהמוזיקה האירופית התפתחה אנכית כאשר כל צליל מגובה בהרמוניות
עשירות, בעוד המוזיקה המזרחית היא אופקית, מבוססת על מלודיות נקיות לרוב מאקורדים,
מושתתת על מקצבים משתנים. זו הייתה הרפסודיה רבת הפנים המוזיקאליות ששמענו, על
מקצביה המשתנים, השימוש בכלי הקשה ומיתר מזרחיים שלובים בכלי התזמורת. וזה היה
כיוונון לחוויית שמע אחרת.
קאמרטה סולברג
בסוף
קיבל הקהל מה שלא שמע זמן רב: תרכיז של
המלחין הנורבגי, אדוורד גריג: קטעים מסוויטות "פר גינט" מס' 1
אופ' 46 ומס' 2 אופ' 55 ושירה של סולוג מאופ' 23. לחנים מוכרים, שהושרו בכל פה,
אז, במשך עשרות שנים עד שנזנחו לטובת מוזיקה "מודרנית" שכבר מזמן
אוזנינו כרויה לה. ודי אם נזכיר את מאהלר, ברוקנר, וגם שוסטקוביץ', ללמדנו שבכל
דבר ועניין קיימת אופנה. גם במוזיקה. כבר כמעט שכחנו כמה הלחנים של גריג הם
רומנטיים, מבארי ארץ, הבעתיים, דרמטיים, דקיקים ומתפוגגים. זמרת הסופרן מריטה
סולברג הייתה באלמנט שלה. קולה היה שופע, גווע, מונמך, עולה, חושף גיוון ווקאלי
שהאריות של מוצרט לא חילצו מקולה. זו המוזיקה של גריג שהיטיב לבאר ניצוחו אבנר
בירון. הוא הפך צלילים לאוושה, הניף אותם בדרמה גדולה וחלחל אותם אל הקהל בהרבה
רגש וקפדנות ביצוע. הוא סחף אותנו אל הפיורדים.
תזמורת הקאמרטה
מנצח: אבנר בירון
פסנתרן: מרק בבינגטון
סופרן: מריטה סולברג
צלמים: felix broede-smaller rama knight-small
הצג אתר רגיל
