המלצות היום

לאן? מה לראות? מה לקנות? מה לבחור?

תפריטים

מבזקים

נושאים

שימושון

תרבות ואמנות

חלומלילקיץ

"חלומלילקיץ" בביצוע בוגרי סטודיו ניסן נתיב, הוא שייקספיר מדולל, פרוע, מצחיק, המושתת על סיפור אחד מתוך שלושה במחזה: בעלי מלאכה שלומיאלים המנסים להפיק הצגה עם תוצאה מפותלת, מתיזת כישרונות צעירים.

במסגרת פסטיבל סוף משחק – מופעי הגמר של בוגרי סטודיו למשחק ניסן נתיב, הוצג מחזה מפתה במאים לאימפרוביזציות, "חלום ליל קיץ" של שייקספיר. השם, להבדלה, נכתב בנשימה אחת. ביצעו אותו בוגרי מחזור נ"ב בתל-אביב תחת עיבודו, בימויו וכתיבתו המקורית של אריאל ברונז, בהשראת שלל מתרגמיו כמו טי. כרמי, שלום צבי דווידוביץ', אפרים ברוידא, אברהם עוז, דן אלמגור ודורי פרנס.

ברונז עמעם את הסיפור האתונאי של הכתבת חתונה, הימלטות ארבע צעירים נתונים בסבך אהבה ליער, הילכדותם בהתאהבויות טיפשיות תחת קפריזות של פיות. הוא התמקד בצלע שוות השוקיים השלישית במחזה השייקספירי: שישה בעלי מלאכה המתעתדים להפיק קומדיה טרגית על מות זוג, פירמוס ותשבי, תחת עינו הסרקסטית של ברונז. נימוקו: בתקופת מלחמת האזרחים בשנים 1642- 1660, היו התיאטרונים סגורים. ובתקופה זו הוצגה עלילת המשנה של שישה בעלי המלאכה מ"חלום ליל קיץ" בלבד. תחת השראת המלחמה ההיא ובקביעה שאנחנו נתונים גם במלחמת אזרחים ממושכת, החליט להעלות את אותה צלע שלישית.
הפורמט הוא חזרה-הצגה של שישה בעלי מלאכה: בתחילתה יש הערות ביניים של השחקנים, הדרכות הבמאי על מבנה התפקידים, אלתור שייעשה בהם מבלי התכוננות מוקדמת, כפי שהוצגו המחזות אז בסוף המאה ה – 16, קובלנות השחקנים על תפקידיהם, הסתדרותם ומונולוגים ניסויים שלהם, הערות סרקסטיות של הבמאי היושב בקהל.





ובתוך קדם ההצגה, מועלית הקמת תפאורה נהדרת של יער, מעוצבת בידי עידית הרמן, כולה קרשים באורכים שונים, אחוזים בכמה מוטות מקבילים לאורך הבמה. בתחילה, כשהם במצב הוריזונטלי, מונחים על בסיס הבמה, השחקנים מקפצים ביניהם, וכשהם מורמים לאט לכלל מצב וורטיקלי, נוצר יער הכי יצירתי ואתו טריק המקט הזהה, לרבות השימוש החכם שנעשה בו עם העשן בהמשך. הרמן גם הלבישה בססגוניות את השחקנים, הנעים בין הלוחות בכוריאוגרפיה דינמית של ארתור אסתמן.
בימוי פרק הזמן להתכוננות, הארוך כל כך, ממצה את עצמו מעל ומעבר. ואז נפצחת הפקת בעלי המלאכה ביער לכלל טירוף תזזיתי, בבימוי מלא בתובנות ובפוליטיקה מרומזת, הפוסע בחופשיות מטורללת על פני תקופות, עם מוסיקה מגוונת ומזרחית בתוכה פליקס מנדלסון, ליה ברמן ויוני טל. מתבלטת הופעתה של תרזה פרחי כבת ים וסוג של רקדנית בטן. בוהק שון מונגוזה בריקוד סוחף ובדיקציה מדויקת. ומשכנעים תזמוניו המדויקים והמידתיים של רועי אלברג כאישה.





זהו גיוון שיש בו מכול כול. יש עומס רב. מי שלא ראה מחזה שייקספירי כמו חלום ליל קיץ בהפקה קלאסית, או עם אימפרוביזציות מעוגנות חלקית בתוכן השוטף, עלול לאבד את ראשו ורגליו. לא להבין מה, לכל הרוחות, מתרחש על הבמה. העניין הוא שרבים מהנוער ודור הביניים בארץ לא יודעים מה זה שייקספיר, יען כי לא שובץ בתכנית הלימודים לבחינות בגרות באנגלית, כמו בימי. אין להם מושג ירוק איך מתמודדים עם צלע אחת במחזה הזה, כי אין הבהרה לגבי שאר חלקיו. הייתה לידי צופה צעירה, נלהבת למחזות, שלא למדה, כמו הרוב בדורה, את שייקספיר כחומר לבחינות בגרות, וגם לא עולה על דעתה ועל דעת רוב הנוער היום לעיין במחזה של שייקספיר, אלא אילו הייתה פונה ללימודי משחק באחד מבתי הספר למשחק בארץ. כך שהעיבוד של ברונז פספס את כלל הקהל הפוטנציאלי, והועד רק למיטיבי לכת, לקרובים והמיועדים ללימודי במה.
שגגה נוספת, אולי מכוונת: אין פרטים בתכניה על השחקנים, שחלקם ייספגו בתיאטרונים הגדולים וחלקם יהדפו לסוג של אלמוניות אחרי תסכולים רבים. לכן ראוי למנות את הנותרים, המוכשרים: מאיה קורן, מעין גושן, רועי זיק, אלעד סננס, אור לב ארי, ליה ברגמן.
אדם נחשף להצגה הזו וחושב לעצמו, יש חמישה בתי ספר למשחק מובילים בארץ ונוספים קטנים, הפולטים מידי שנה עשרות שחקנים בכל רחבי הארץ. מספר ענק לעומת מספר התושבים. מספר ענק לעומת התיאטרונים המתפקדים בארץ. לכן טוב שהוקמו במות רבות אחרות ונוצרו תיאטרוני פרינג' יצירתיים. אתה צופה בצעירים המוכשרים הללו, שקיבלו הכנה טובה ומקפת יותר בהשוואה לשחקנים הנערצים של אז, וחושב: הרי מדובר בסוג של הקרבת חיים למען משחק. ממונים להם חיים קשים כלכלית ותחרותית, ועדיין לא מנינו את אלמנט המזל או התזמון (יש כזה). והם ממשיכים ובלבד לממש את חלומם. והוא מתממש בתחילה בהצגת מסכמת לימודים, חושפת כישרונות כמו ב"חלומליל קיץ" בסטודיו של ניסן נתיב.
תיאטרון הבית סטודיו ניסן נתיב
מופע גמר של בוגרי מחזור נ"ב בתל-אביב

צלם: דוד קפלן

הצג אתר רגיל

דפי הנגישות באתרי 022 נבנו בהתאם לתקן נגישות WCAG 2.0 - AA