המלצות היום

לאן? מה לראות? מה לקנות? מה לבחור?

תפריטים

מבזקים

נושאים

שימושון

תרבות ואמנות

תיאטרון גשר: הרצל אמר!

"אלטנוילנד" – ארץ חדשה-ישנה, האגדה שכתב הרצל על מדינת יהודים, הרמונית ומושלמת - מתחייה בפרובוקציה הומוריסטית מוזיקלית ברגע שהרצל נשלף מארון הקבורה בדרך מוינה לקבורה ממלכתית בירושלים ומוקם לחיים בעזרת "קדיש הפוך", פטנט של חרדים. מאותו רגע הוא במאי האוטופיה המומלצת שלו בספר: מדינת פלאות ליברלית, חפה מהכתבות דתיות, בהשוואה למה שנהיה כאן עכשיו ועם השאלה המנקרת מה היה קורה אילו......

עוד לפני הבום הרעשני של חגיגות ה – 70 למדינת ישראל, טרם הנאומים חוצבי הלהבות של פוליטיקאים, הטפיחה על שכם עצמם, לפני כנסים, מייצגים, גזירת קופונים של משרד התרבות, טרם חגיגות מוניציפאליות ועירוניות, נראות ראוותנית ורהבתנית שבטוח תהיה, וגם עם קרדיטים על מי עשה מה, למה וכמה - מציף תיאטרון גשר את ההיסטוריה שכולם חייבים ללמוד אותה ומעטים מבני הדור הצעיר וגם של אמצע החיים זוכרים אותה. זהו חזונו של הרצל בספרו, "אלטנוילנד", מדינה אוטופית, על אזכור מילותיו: "אם תרצו אין זו אגדה", בתוספת התראה: "אם לא תרצו – כל שסיפרתי אגדה ואגדה יוסיף להיות".



הרצל אמר צילום: ויקטוריה שוב


רועי חן מוגנט לרעיון בהשוואה ערמומית ל"אילו" ול"עכשיו", המחיז קומדיה מוזיקלית בקרנית, תענוגית, מחורזת באינטרוולים, שבה הרצל נשלף מהארון בדרך לקבורה ממלכתית בארץ בשנת 1949 לקול רעם, ומתחייה בעזרת "קדיש הפוך" ביוזמת חרדים. מאותו רגע ואילך הוא מנהל הצגה בתוך הצגה להטריית מדינת אלטנוילנד שלו, בה מתרחשים אירועים נפלאים כפי שנחזים בספרו: אין צבא, אין מלחמות, אין גזענות, אין מלחמות דת, לפיכך אין דת כקרדום לחפור בה, יש חמלה, יש שוויון, יש קבלת האחר, יהודים וערבים עושים ביחד פיקניק בכנרת, אשת הערבי שולחת לאשת היהודי מטעמים כשרים לפסח עם קמח מצה, יש אופרה בחיפה, יש ארמון שלום בירושלים. אנו חוזים בפלאות ומשווים את הקסם המפורט בספר ובהצגה למה שקורה עכשיו, בתיווכו של רועי חן המדרבן אותנו להשוואה בין חלום לשברו.
המוזיקה של רוני רשף נותחה בחלקה משירים ידועים, תוזמרה בחלקה מחדש, בתוכה אריה מהאופרה "כרמן" של ביזה, שיר של הביטלס imagine, הרקוויאם של ורדי, והולבשו עליה טקסטים שנונים ככפפה על יד. מעשה המרכבה הזה הומוגני לבימוי יצירתי של ניר ארז, עם נגיעות אמנותיות, תמיד יצירתיות, של יבגני אריה. יעידו מעמדים אסתטיים נחרטים, כולם קומפוזיציות מאוזנות משל צוירה תמונה תחת כללי קומפוזיציה נוקשים: יונת הדואר שנשלחת לארץ לבדוק עם ההנהגה את שאמר הרצל, עשויה בכוריאוגרפיה מקסימה של מוריה זרחיה. תמונת קומפוזיציית השחייה בכנרת של זוג צעירים אוהבים. הגעת ספינה לחופי חיפה עם שניים, עמידתם על הגשר ומשק השחפים המקדם את פניהם, עוד דוגמה לתפאורה יצירתית של אדם קלר, מייצרת אווירה. האופרה בחיפה. ההרצלים, הנפרטים לארבעה: למדינאי, אמן, חוזה, עיתונאי, מולבשי שמלות בעיצובים הומוריסטים של יהודית אהרון, שרים אריה של כרמן מכווננת אחרת. המכונית בפיקניק בכנרת דחוסה ביהודים וערבים, שיט לילי קסום של אוהבים שם, ארמון השלום בירושלים על מלחמת הדת שמתחילה בו – זהו קסם פלסטי של תמונות, מגובות בתאורה דרמטית של נדב ברנע .


צלם רדי רובינשטיין


הקאסט זורם באינטנסיביות: אלה הם גלעד קלטר בעל הקול העשיר, מאוחה להרצל בביצוע ארצי, חף מפוזה של חוזה. הנרי דוד, רות רסיוק, הנערה המחנחנת בעלת הקול העוצמתי, אורי יניב, אלי מנשה, אסף פריינטא בביצוע כוחני מרוסן וזיו זוהר מאיר. כולם חלק ממעשה מרכבה של קומדיה שנונה, משווה חלום למציאות בעין ביקורתית וגם אוהבת.
זהו סיפור כפול על מדינה שנהזתה ועל מדינה שישנה, בת 70, שקמה מעפר ואפר. זהו נס בכל קנה מידה עולמי בהשוואה לעמים שיכלו להקים מדינה ולא הקימו. אבל מה קרה בדרך? מה נהיה מהמדינה? על זה, בערמומיות קומית אלגנטית, נסבה ההצגה.

הצג אתר רגיל

דפי הנגישות באתרי 022 נבנו בהתאם לתקן נגישות WCAG 2.0 - AA