המלצות היום

לאן? מה לראות? מה לקנות? מה לבחור?

תפריטים

מבזקים

נושאים

שימושון

תרבות ואמנות

איוב - תיאטרון האינקובטור

איוב פוסע אל אובדן עצמו. מהר, בהנחתה חסרת נשימה, בזדוניות, בתכנון ויוזמה משותפת של השטן ואלוהים. השניים בודקים את כוח אמונתו, האם סדקים נבעו בה, האם נותר בתומתו ואמונתו חרף האסונות שהונחתו עליו. סוף טוב לאיוב אינו נחוץ כאן. הטראומה נצרבה בתודעה.

גם במקורותינו, לא רק במחזאות היוונית, ולא רק באזורנו הקדום בכלל - יש טרגדיה השואבת ככל הנראה את מקורותיה מהקדום יותר ממקורותינו. זו טרגדיה טוטאלית, מתעצמת, גדלה, מעוררת השתאות לנוכח רשעות התנהלותה. קוראים לה איוב. הסיפור הקשה הזה הוא על איש צולח בכול, שהיו לו נכסים אדירים במונחים של אז: ילדים רבים, מקנה ובקר, שפחות ועבדים והוא איבד בקצב מסחרר הכול, כולל בריאותו. הרשעות היזומה, מתגלגלת ונוטלת נשימה, נועדה לבחון את כוח אמונתו של איוב באלוהים ואולי גם את השגותיו ושלילתו בדבר ידיים חוברות, מכוונות: קואליציה של אלוהים עם שטן, שנועדה לבחון את הסיבולת הפיזית-נפשית שלו ביחס לאמונתו. מה שברור הוא שבעת כתיבת הספר לא התייחסו למונח החמקני, גורל או נסיבות, אלא מנו 360 מעלות בעד ונגד האמונה, שבצדה או בחסרונה שכר וגם עונש.

יוסי יזרעאלי, התחבר לטרגדיה העברית הקדומה על הטקסט התנ"כי שלה, בלי התייפייפות ובלי חנפות לקהל אבל עם נטילת סממנים ויזואליים נוצריים, אולי מקלים על התחברותנו לטקסט, באשר חזינו מסוגם בסרטים על מנזרים של ימי הביניים (הסרט "שם הורד" הוא המחשה ויזואלית הולמת). זהו שולחן העץ המאסיבי של איתן נוימן שאליו רכונים חכמים עבריים, לומדים ומעיינים בספרי לימוד. שם ישובים אלוהים, השטן ושלושה חבריו של איוב. זה פורמט מפשט צפייה.


איוב - ארתור לנדה


ויש הקלה והעצמה נוספת: הלחנת קינה מטלטלת של המלחין יוסף ברדנשווילי. כמה צלילים התחלתיים, מהססים, מתפתלים, אקורדים מוקטנים עם הבזק קונסוננטי ההופך לדיסוננטי, מוטיב זהה, פותח וסוגר את המחזה המיוחד הזה. הם נפרסים למוזיקה זועקת, נאנקת, מבוצעת בעומק בידי הצ'לן יוני גוטליב והזמרת-שחקנית קרן הדר, אשת איוב, המפגינה יכולת הפקה מגוונת-עשירה של קול: שטוחה, עמוקה, מתפוגגת לאיטה, מתרוממת בפראות.


איוב ארתור לנדה


שילוב המוזיקה עושה חסד גדול עם סאגת איוב כפי שהיא עשויה בידי יזרעאלי, על רצונו להציף את המקור הקדום, העברי. בלי המוזיקה המחזה היה נותר חשוף, קשה, מגולל מונולוגים ארוכים בטקסט עברי קדום, שאינו ידידותי למשתמש היום והכול כך חשוב לשימור ההיסטוריה התנ"כית שלנו. והטקסט הזה, מה לעשות, חרף העובדה שהשחקנים, כולם, התאמנו עליו ארוכות, להגות בקפדנות כל מילה בו - עדיין נשמע לא נהיר, למעט ששון גבאי, איוב, הצולח טקסט שוטף, טבעי הדוק לשפת הגוף הנהדרת שלו. וזו אחת הבעיות של שימוש תיאטרוני בעברית קדומה. לרוב, אם חפצים בטקסט שוטף, לא דקלומי, מפסידים היגוי.
מעט הדיאלוגים במחזה מבוצעים בידי שלושה חבריו של איוב המגלמים את הטבע האנושי בכל כיעורו. לא די שאיוב חטף כל מכה אפשרית ומתבצר באמונתו הכמעט נאיבית, הם מייסרים אותו על שגיאה אפשרית שעשה בקשר לאלוהיו שנסתרה מעיניו, אותה עת שבוצעה. אלה הם עומר הברון, יוסף אלבלק, אייל נחמיאס, המבצעים כל אחד בתורו טקסט מאומץ, לא להם. הרביעי ביניהם מתיאטרון האינקובטור, עמית אולמן, עם טקסט יותר חופשי, מייצג שטן מתוחכם, מינימליסט, חלקלק, ציני, מדרבן אלוהים לחבור אתו למעשה זדון לבחינת כוח האמונה של איוב באלוהות חרף המכות הניחתות עליו. והאלוהות? הוא נגרר לקואליציה עם השטן בגלל אגו אלוהי, רצון לחדור אל שורשי האמונה בו, להתענג על כניעותם של אנשים, חרף מכות ניחתות עליהם. יזרעאלי, באמצעות משחק סמכותי, רועם, אפקטיבי, של אריק עשת, יצר אלוהים כאילו סומא, סומא לכאב, לסבל, ואולי סומא להכתבת גורל?
אשת איוב, שמוקדשת לה פיסקה אחת מרושעת בספר עצמו, מועצמת בפרשנותו כדמות טרגית, ארצית, מפקפקת באלוהות, לא חנפה לה, לא צייתנית חסרת שאלות. באותה נשימה, היא אישה תומכת, סועדת, רכה לבעלה מוכה השחין. היא רואה נכוחה את ההשתלשלות הטרגית של חייהם ותחת להתנער ממנו היא מסוככת ומגנה עליו תוך שהיא שומרת את עצמאות דעותיה המפקפקות בטוב האלוהי. ואת התפקיד המורכב מעצמאות נשית וכאב מבצעת היטב קרן הדר.


איוב - ארתור לנדה


זהו אקספרימנט מחזאי מוערך להטריית סאגה בוחנת תגובות לסבל, לכוח אמונה, למהות העונש ולהנמקתו - כולו בטקסט קדום פילוסופי תקף. הוא נעכל היטב בגלל מוזיקה עשירה של ברדנשווילי ששלובה בו. וכאמור: סוף טוב למחזה אינו נחוץ. הטראומה כבר נחוות באסונות כאלה והמזור העתידי לה הוא תמיד יחסי.

הצג אתר רגיל

דפי הנגישות באתרי 022 נבנו בהתאם לתקן נגישות WCAG 2.0 - AA