המלצות היום
לאן? מה לראות? מה לקנות? מה לבחור?
תרבות ואמנות
ימים בגן עדן תיאטרון באר שבע
![]()
לא פשוט ללמד גבר גולמי שוכן לבד בגן עדן עניינים בסיסיים על החיים. אבל חווה המופיעה משום מקום, אולי מצלעו, היא אינטנסיבית וסקרנית ומייצרת יידע. והוא לומד. גם היא לומדת מהזוגיות שלהם העוברת משבר מבורך, דווקא בגלל הנחש.
את המחזה "ימים
בגן עדן", עיבד עידו ריקלין, במאי, מחזאי ומתרגם, משני סיפורים קצרים
של מרק טווין, שנכתבו לפני 111 שנה. שניהם, "יומנו של אדם" (1904)
ו"יומנה של חוה" (1906) נכתבו לזכר אשתו האהובה, אוליביה לנגדון, שנפטרה
אחרי 34 שנות נישואין מאושרים אתה. רק ב – 1996 אוחדו ונערכו השניים לכלל סיפור
אחד. מה שמדהים הוא ראייתו הפרוגרסיבית של טווין את האישה. לא מובלת, לא מולכת,
אלא מפרשת, מסוקרנת, ישות סימטרית לגבר ובה בעת, שונה ממנו.
ריקלין פוצח בהיכרות
ראשונית עם גן עדן נטול מלחמות, נטול יידע, בתוכו רובץ אדם גולמי, מוקף נופים
מתוקים בצבעים רכים, שעיצב רועי וואטורי. הוא מתנועע בין גדילי נורות לד
מייצרות חורש, שבילים, תיחומים, לקול הלחנה מלודית של אמיר לקנר. אל היופי
הרוגע הזה פולשת חוה. היא מרוגשת, אינטנסיבית, סקרנית, מרביצת דעת בכוח לאדם,
דברנית כפייתית. הוא ממעט במילים. חש מאוים מנוכחותה. מתגעגע בסתר אליה. חוזר,
לומד דרכה, מתאחה אליה.
ימים בגן עדן תיאטרון ב"ש צילום מעיין קאופמן
אבל העניין במחזה
הרענן הזה הוא לא התנהלותם של שניים עם התום הקדום ההוא, אלא התחברותם למרות היותם
קוטביים זה לזו והתגלות היותם גם דומים זה לזו. זה סיפור של שני זרים בשטח שהופכים
לפיקחיים יותר בגלל עצת פז של נחש לאכול מפרי הדעת. חרף התשלום המידי של סבל
בלידה, טרף מסביב לצורכי מחייה, הרג לשם הרג ובעיקר סופיות עצמם וכל הסובב אותם,
כי אין נצח בחומר – הם חווים בעוצמה חיים קשים, מלאים ואמתיים.
הדיאלוג הוא מחיינו,
מעכשיו. כל המשפטים הנאמרים בינו לבינה מושחזים בהומור ומזכירים לכל אישה וגבר
משהו על הסטריאוטיפים המובנים בהם, חלקם נזקקים לשינוי. ריקלין מונה את איכויותיה
של חוה, סקרנותה, בדיקותיה בשטח, הסקותיה וגחמותיה. היא רוצה את הירח תלוי דווקא
לצד ראשה, ושואלת כיצד הוא תלוי סתם בשמיים. היא מלינה על שתיקותיו של אדם,
"אולי זה בגלל שהוא לא כל כך חכם, והעובדה הזו מביכה אותו והוא מנסה להסתיר
אותה", היא מפרשת ומוסיפה תובנה אולטימטיבית: "חבל שהוא מרגיש כך כי
חוכמה היא לא הכול בחיים. הלווי שהייתי יכולה להסביר לו שלב טוב ואוהב מעשיר את
הנפש. בלעדיו החוכמה היא דלות". מקסים בעידן החומריות.
ימים בגן עדן תיאטרון ב"ש צילום מעיין קאופמן
את ההתנהלות הזוגית
הזו מביים בשטף מבעד לשבילים מדומיינים, אלדר גרויסמן גוהר. וכל ההדרכות
וההתוויות לאדם: אילוף לעזרה בבית, להיות אבא, לאחוז ילד, לשחק אתו, ללטף, לנשק,
לישון באינטימיות נהדרת יחד ללא מילים, נעשית מוחשית במשחק תוסס של אפרת
בוימולד. רון ביטרמן, מרכך עיקשות לרגישות ולתקשור יחסיים. הוא טוב בסצנות
מתוקות של תחילת יידע האבהות, מין גישוש לאהבה גדלה עם שתי בובות, האחת תינוק
השנייה ילד קטן. הבובות המונעות באיטיות ובחן בידי השניים, מעוצבות בידי גילי
קוזין, אולמר יאנה מלישב ואמירה פנקס, ומודרכות לתנועה בידי שרון
סילבר מרת.
זהו מחזה שכולו
פרשנות טרייה להיווצרות זוגיות. נכון, יש גם קרבות מלאים בין שניים, אבל יש גם
הפוגות מטיבות. כמו בחיים.
הצג אתר רגיל
