המלצות היום

לאן? מה לראות? מה לקנות? מה לבחור?

תפריטים

מבזקים

נושאים

שימושון

תרבות ואמנות

קח את אבא שלך ולך לעזאזל תיאטרון הבימה

צחוקים משחררים מגשרים בין זקן צורך טיפול סיעודי בבית חולים שיקומי לבין בנו המנוכר, גרוש, בתחילת הסאגה של "פנויים פנויות". הוא נכפה לטפל בו כשהמוסד השיקומי מתפטר מהזקן בתרמיות לא אנושיות, כי לא רוצים זקנים. לא רוצים לשלם בשבילם. העדיפות לטיפול היא בצעירים. לצחוק ולבכות.

במסגרת פסטיבל חג המחזה המקורי ב"הבימה" הצליח המחזאי, הסטנדאפיסט, רמי ורד במחזהו, "קח את האבא שלך ולך לעזאזל", למהול צחוק בחוסר אונים, בזעם ובתסכול, כשנפגש עם השיטה של טיפול סיעודי בזקנים בארץ: מאוסה, רשעה וצינית. ולא נכביר שוב מילים על ההתאכזרות לחסרי הישע האלה, נתונים לחסדי מטפלים, אולי איומים, ולמוסדות סיעודיים, רובם מוזנחים, כשהם מכלים חיים בהשפלה, בפחדים ובבדידות. ועוד לא דיברנו על כסף.

בן גרוש, נטוש מאב כבר עשרות שנים, מובהל לבית חולים שיקומי להיות עם אביו שאושפז בגלל שבץ מוחי. במהירות הוא מבין שהמוסד מזייף. שלא מטפלים בזקן. שאין טיפול שיקומי. צוות של רופא בשיתוף עם עובדת סוציאלית ובהתנגדות של אחות מוסרית - משייפים שיטה בהסכמה שקטה עם מוסדות הבריאות והביטוח הלאומי: הם משקרים לבן שאין התקדמות בשיקום האב, אף שהוא רואה התקדמות קטנה. הם מחתימים אותו בעורמת העובדת הסוציאלית וביוזמת הרופא והשיטה - על אפוטרופסות. עול כספי מבעית נוחת על גרוש מגולח מכסף. המניע הוא לשחרר מיטות, לסלק את הזקן ממוסד שיקומי, לחבר אותו למוסד סיעודי, או לפיליפיני או לעוזר ממוצא אחר בביתו.
יש הוכחות בשטח: לא פעם שמעתי באוזני רופאים שאסור לנקוב בשמם, שבעת קטסטרופה ולא רק, מנתחים תמיד קודם את הצעיר. הזקן יכול לחכות, גם אם החיכיון, אפילו של לילה, יגרום למותו. וזה בדוק. זה קורה. ורד מוהל את הזוועה בצחוקים. הוא טווה לבן גירושים טריים ולאב - שיטוטי עבר באפריקה, התהוללות עם בנות המקום, אי לקיחת כדורים לדילול דם וגרימת עצמית לשבץ מוחי. בהינף גורל הוא אוכף על בן מנוכר, שלא ראה אבא עשרות שנים – טיפול בו בעל כורחו.
כל הסיפור האישי, הכואב, מעורבל בפתיח של צלליות מרקדות במועדוני פנויים-פנויות, באווירת אלכוהול שם, בחיזור מגושם של הגרוש הטרי, עדיין מבולבל, אחרי גרושה מקצועית. הסצנות מטולטלות במהירות בין בית החולים לבין דירת הרווקים, בסצנה מלוטשת של סקס מוחמץ, ושוב אל בית החולים, לקיטון, לשם מובל אביו להתאשפז עם זקנה תובענית מטופלת על ידי ביתה. אולי יש התחלת חיזור נוספת עם הבת המטפלת בה. יש רצון לחיות הלאה, מעכשיו עם החיים הסיעודיים של אביו וקשייו של הבן להתמודד איתם.


קח את אבא שלך -צילום: ג'ראר אלון


אטימות המערכת מחודדת בדיאלוג פינג פונג, זריז, חד, מצחיק, הכי מהחיים, מבוצע בבימוי מהיר, נוטל נשימה של אמיר י. וולף, בשילוב הדרמטורגיה של שחר פנקס. התפאורה הפונקציונלית של זאב לוי, מושתתת על שלושה מסכים לבנים דקים, מעין ווילונות-פרגודים בין שוכני החדרים בבתי החולים. הם מוסטים במלואם או לחציים הימני או השמאלי ובכך יוצרים מין מרפסת מאחורי בר פנויים פנויות, חדר בדירת רווקים, חדרי מחלקות בבית חולים, משרדים בהם. התאורה החדה של מאיר אלון ממחישה אווירת ניכור והתלבושות המדויקות לדמויות מאופיינות בידי רחלי בן שמעון. התנועה המגוונת של בר הפנויים פנויות, הסצנות בינו לבינה והפלסטיות של צפיפות האשפוז מעוצבת בידי הכוריאוגרף, שחקן במאי, אוריאל וולף.
את הסתירה בין הולל מהסס ברווקות שנכפת עליו, כניסתו לשוק הפנויים-פנויות, לבין המצוקה הכלכלית-נפשית שנקלע אליה - ממחיש אבי קושניר במשחק קומי מדויק, הכי מידתי. מדהימה חלופתו בין מעמדים דרמטיים קשים לקומיים. הדיאפזון בין הטרגי למצחיק גולש בחן. כך גם האנושיות העולה בו בעל כורחו כלפי אביו. התזמון עילאי. גם הגנטיקה לטובתו עם השיער המשובח שלו, מושא קינאה לרבים.
ריקי בליך מבארת דינמיקה של רווקה אנושית ודרוסה בידי אימה. בידי החיים. הגר טישמן, מגלמת היטב סוג של פנויה מקצוענית, שחווה פגישות עקרות סדרתיות עם פנויים. בבית החולים נצבת הילה שלו, האחות המוסרית שאינה יכולה עוד, מול תחבולנותה של שיפי אלוני, השולפת מאמתחת הכישרונות שלה סוג של פרחית-אדנותית עם פה מתגלגל בפוזה הומנית. את הרופא המתנחמד, כנוע לשיטה מייצג באותנטיות, רוי מילר. אורי אברהמי ותמי ספיבק, ההורים המאושפזים, של הגרוש והרווקה, טובים במימיקה של כמעט חדלי דיבור. בעוד האחד מנסה לרצות, השנייה - קפריזית ומקשה.
המחזה הזה הוא הישג משמעותי ליוצרו, ורד, בכישרונו לערבל קשיי שיקום וסיעוד, נושא שנמלטים ממנו, אל תוך הומור יומיומי, שתול במציאות חיינו. הוא גורם לכל אחד מאתנו להרהר: היי, זה נורא, וכל כך דומה למה שקורה אצלי.

הצג אתר רגיל

דפי הנגישות באתרי 022 נבנו בהתאם לתקן נגישות WCAG 2.0 - AA