המלצות היום
לאן? מה לראות? מה לקנות? מה לבחור?
תרבות ואמנות
"תפילה לדוד" – התזמורת הקאמרית הישראלית
![]()
בקונצרט זה, בהשתתפות המנצח והצ'לן, דימיטרי יבלובסקי וזמר הקונטרה טנור, דוד ד'אור, הגדירו האמונים על רפרטואר התזמורת הקאמרית הישראלית את הקלאסיקה מחדש, בניסוחם. ניסוח מדויק יבהיר שהיה זה קונצרט קל לעיכול. הוא הורכב מקטעים קצרים קלאסיים, בהם רומנטיים, בארוקיים, מוזיקה מימינו שנשמעת קצת כמו אז. בהמשכם, שתי אריות, קטע מ"גלוריה" ומיסה. לאחריהם, ללא הפסקה, הופיע ד'אור בכמה מלהיטיו. שעה וחצי דחוסה, בשיטת ההצגות המהודקות של היום.
למעשה, בניית הרפרטואר הותירה רושם של פתיח
מפורק וארוך של קטעים שונים, ביניהם שני דיוורטימנטו, אחד של מוצרט (רה מז'ור ק.
136), השני – של המלחין הישראלי, סרג'יו נטרא, מולחן בסגנון עתיק, ושתי יצירות שבהן
צ'לו, סונטה מס' 6 של לואיג'י בוקריני ו"קדיש" של מוריס ראוול. כולן –
לקראת הממתק העיקרי: ד'אור.
הצ'לן והמנצח דמיטרי יבלונסקי חשף צליל
מעובד ומופנם, בנגינתו את "קדיש", אולם הפגין ניצוח קשוח, נטול קלילות
בדיוורטימנטו של מוצרט, ואף כוחנות בסונטה לצ'לו של בוקריני, בפרט בדגשים צורחים בקטעים
שבהם מוטמנת טונאליות ספרדית.
דימטרי יבלונסקי . צילום: יבגני לולקו
השתמשותו של ד'אור במיקרופון לצורך השמעתן
של יצירות בארוקיות עשתה עוול לקולו הייחודי ולא עזרו גיווני קולו לפיאנו,
לפיאניסימו, לקרשנדו מעובד ולפורטיסימו. משהו בהד שממש נדף מהמגבר הפריע לשמע נקי
באריה מתוך האופרה "רינלדו" של הנדל, בקטע מתוך "גלוריה" של
אנטוניו ויוואלדי, "היושב לימין האב רחם עלינו", באריה מתוך "דידו
ואניאס" של הנרי פרסל וקטע מהמיסה (בסי מינור 232 ( bwv "שה האלוהים" של באך.
דוד דאור - קרדיט אלעד גוטמן
בהמשך היה ד'אור באלמנט שלו, בשירים שהקנו
לו את שמו בביצוע מעין תפילתי רב סלסולים. הוא שר שיר איטלקי מפורסם (בעוונותי
איני זוכרת את שמו) מעובד בסלסולים קישוטיים למכביר, שזמר הטנור המפורסם, אנריקו
קרוזו ולוצ'אנו פברוטי, לא נזקקו להם. אבל זו, אולי, שאלה של פרשנות זמרתית אישית
ויש להלין על טעמי האישי בלבד. הוא זימר את שירה המפורסם של השחקנית-זמרת, ברברה
סטרייסנד, "אבינו מלכנו", מלווה בכל אפקט מרטיט לבבות, אבל עם הגייה
חסרה. הוא ביצע ברגש את השיר המונומנטלי, רב המשמעויות, "הכניסיני תחת
כנפך" של ביאליק וסיים ב"שמור על העולם, ילד", שוב בשפע אפקטים
קוליים של פיאנו-קרשנדו-פורטה, מלווים באותו הדהוד קשה של המיקרופון, שמעולל עוול
גדול לדיקציה, כי להזכיר: לכל שיר בקונצרט היו גם מילים והן נבלעו בהדהוד ובקישוט.
הקהל, כנראה, אהב. ומי אני שאלין.
הצג אתר רגיל
