המלצות היום
לאן? מה לראות? מה לקנות? מה לבחור?
תרבות ואמנות
ציד המכשפות, התיאטרון הקאמרי
![]()
ההיסטריה היזומה של נערות להצלת עצמן, התכופפות ישוב בפני דיקטטורה דתית המאשימה אותן במאגיה שחורה, בלימת האמת, איש אמיץ אחד מולך למוות בגאון, חיסול של 20 איש בידי אנשי דת שהם גם החוק – כל זה קרה אז וקורה עכשיו בווריאציות שונות כאילו לא הזדקן העולם ב- 326 שנה.
1692 הוא תאריך מבייש בתולדות אמריקה. יתכן שהיה מוטמן בתוככי
ההיסטוריה האמריקנית, אילו לא ביסס עליו המחזאי, ארתור מילר, את מחזהו "ציד
המכשפות" ב- 1953 ובכך הפכו לאזכור התמיד ולדיראון עולם. זה היה נתיבו המחזאי
לתאר את עוללות הסנטור ג'וזף מקארתי בתקופת המלחמה הקרה בין ארצות הברית לברית
המועצות, שראה קומוניסט מאחורי כל עציץ וניבא לעצמו ולסביבתו השתלטות קומוניסטית
בארצות הברית שיש לחסלה באיבה. כך בוצעו שימועים ברוטליים. כך עובה קהל המלשינים. כך
חוסלו כ- 2000 קריירות של אנשי ציבור
שהוחשדו בקומוניזם או באהדה לו, ביניהם שחקנים, אמנים, נושאי מישרות
ציבוריות. כך התגלתה אמריקה בכל כיעורה.
את עליבות ההלשנה, ההיסטריה, חיסול האמת, החרדה, ההחרדה וביסוס אלים של
חרדיות כנועה משולבת בצ'אנס להתעשרות נדל'נית של מסיתים מולכים בחח - העתיק מילר
לסייילם, כפר נידח במסצ'וסטס. שם הולשנו כמה נערות עוסקות ביער במאגיה, במעשי
כישוף ובקשר עם השטן. בליבת ההתפרעות הלילית קיננה נקמה ותיקווה של נערה נעזבת
ורצונה להשיב אליה את הגבר שחשקה בו. הזרז לדרדור היה חוק לפות בשלטון הדת.
אין אפילו צל של חיפוי בהצגה הזו להשאירה שם, במסצ'וסטס. היא מה שקורה
כאן ועכשיו. זה התרגום הטרי של גור קורן וגלעד קמחי שגם ביים אותה
בתנופה כוחנית, בכוריאוגרפיה עם משב פראי, כשהוא מנצל עד תום מלבן מסתובב למיצוי
סצנות, עד הביאו אותן למעין אפקט צילומי
קולנועי מכל זווית אפשרית.
ציד המכשפות - צילום: ג'ראר אלון
הבמה תחומה בחומת פאנלים מביטון שבצדדיה יתדות, עליהן יטפסו דמויות
בסוף ההצגה - במעמד מהפנט בכוחו - לחזות במשפטי ההוצאה להורג. בעומק הבמה, למעלה,
מבעד למסך שקוף, יתנוססו גופות. האסוציאציה המידית היא של כפר תחת מצור קבוע.
שעיצב ערן עצמון.
הקדורנות הזו מועצמת בתאורה דלוחה-קשה של אבי יונה בואנו.
התלבושות הן מהווייתנו: אופנה מתנחלית. כיפות במגוון לגברים, נערות מוחרדות חובשות
שביסים לבנים, להיטהר חיצונית, שעיצבה אורנה
סמורגונסקי. את האינטגרציה משלים המוזיקאי אמיר לקנר בהלחנה מרשימה
בגוון סימפוני עשיר, א - טונלי.
הציוות והביצוע מרשימים. אלו הנערות והמשרתת המדיחה, אלונה סער
העוויתית, נטע גרטי, אנסטסיה פיין, משרתת סתומה ומדיחה, ג'וי
ריגר ואביגיל הררי (רכש מצוין מתיאטרון באר שבע) במלוא תעוזתה, המבצעת
אקרובטיקה כוריאוגרפית נהדרת ומבטאה בכוח את אופייה המושחת של הנערה.
אלה הם חבר השופטים, מדרדרי המוסר, ביניהם שני כמרים: רמי ברוך
הכומר החמדן, איתי טירן במיצוי דמות מזגזגת, מסקרנת, יוסי קאנץ ואלי
גורשטיין בבריטון עשיר, רועם, משכנע כדורס גורלות. דיוויד בילקה הוא
דמות טיפוסית מהמון מבצע פקודות ללא בקרה. מרים זוהר במשחק מרוסן של האישה
מיטיבה, לא נכנעת, שמולכת אל מותה. יצחק חזקיה, האיש הנאיבי המכניס את אשתו
למלתעות החרדים המשתלטים על הישוב.
ציד המכשפות - צילום: ג'ראר אלון
שני זוגות במחזה הם שני הפכים: אנדריאה שורץ ואורי רביץ,
משקפים במשחקם אספסוף במחלצות, תמיד בצד של החמאה על לחם, מחלצי רווחים מכל
התנסות, גם נדל"ן מעושק שכנים. עירית
קפלן ודן שפירא, מפרשים אנשים טובים עם פגמים אנושיים. בעוד קפלן מדגימה משחק
מאופק, משחקו של דן שפירא משתרע על פני דיאפזון גדול של רגשות. הוא נסער
מהתפתותו לנערה, מרסן את חשקיו, נכנע להם לרגע ושוב חוזר אל מוסריותו בהחלטה
גדולה, במשחק מרגש.
אנשים צופים באפילה בהתמוטטות מוסרית של כפר, ומשליכים את מה שקורה אז
לקורה לנו עכשיו. זה קורה כשאנשים מודחים לשקר, כשהשקר שלהם הופך לאמת יחסית,
כשנבנית אמת אלטרנטיבית. כשחרדים חומסים מדינה בכוח היצמדות מנהיג לשרידות,
כשהמדינה כולה במצור כרוני בהטילה מצור על כיבושיה, כשהדמוקרטיה מידלדלת בעידוד
המון מהופנט ממנהיגו. והכל מבואר, בהיר, ברור, בבימוי חזק עם צוות מסור בלהט לתפקידו.
נ.ב. משהו חשוב, בגדר מעשה טוב, דו כיווני: על קיר המבואה של הקאמרי
מתנוססים צילומים יפהפיים של תלמידי בית הספר התיכון דב הוז במגמת צילום, מאולם
החזרות של "ציד המכשפות". בקאמרי מנסים לשלב קהלים שונים לחוות תהליכי
עבודה בהצגות שלהם, ובכך להעצים להם העשרה, חוויה ואהבת תיאטרון.
הצג אתר רגיל
