המלצות היום
לאן? מה לראות? מה לקנות? מה לבחור?
תרבות ואמנות
חקירה חוזרת בעניין מותו המוזר של אנרכיסט מפוקפק - תיאטרון החאן
![]()
מטורף, בז'אנר של מתחזה סדרתי, מגיע לחקירה למשטרה בעניין עצמו. מציץ במסמכים לא לו, הוא מגלה ששופט עליון יחקור מחדש "נפילה" מחלון של אנרכיסט בעת חקירתו במשטרה. בהתחזות לשופט הוא מנהל חקירה וחושף שחיתות, טמטום והסתאבות שוטרים ומדינה, הכול בצחוקים גדולים, במיטב מסורת הפארסה.
המחזאי, במאי, שחקן, סאטיריקן, דריו פו, יצר, בשנת 1970, פארסה
מנצחת במחזהו "חקירה חוזרת בעניין
מותו המוזר של אנרכיסט מפוקפק", להמחשת שחיתויות כרוניות של ממשלות איטליה, הגואות
ומשתכללת עם כל חלופה מסחררת שלהן. הייתה זו תגובת זרקור מחזאית למה שקרה שנה קודם
לכן: רציחתו בחקירה מענה של אנרכיסט,
פציפיסט, פועל רכבת, פינלי, בידי המשטרה, לאחר שהואשם בפיצוץ תחנת רכבת. חטאו: הוא
היה בחוג האנרכיסטי של מילנו ומזכיר הסניף של הצלב השחור האנרכיסטי. לאחר שנחקר
באלימות, בליל דצמבר קר, מעבר ל- 48 השעות המקובלות בחוק, הוא "נפל"
מחלון המשטרה אל מותו.
מאחר שהעיתונות לא ירדה מהסיפור הזה, המשטרה יצרה גרסאות מתארות את שאיפת ההתאבדות שלו, בעוד חבטות
בעורפו במהלך חקירתו, הוכיחו שהאיש המסכן לא יכול היה לבצע זינוק אתלטי החוצה, אלא
שוחרר לאט מהחלון, כבר חסר הכרה, גולש, נחבט במרזבים, אל מותו. רק לאחר עשר שנים
זוכה פינלי. מפקד התחנה קאלאברזי, נורה. שלושה פשיסטים מהתנועה הניאו נאצית הואשמו
באחריות לפיצוץ, כולם זוכו. השחיתות נותרה משגשגת. השיטה שעליה מבוססת הקמת מדינה
נכשלה בתפיסה הפוליטית של פו, כי אינה קולטת תיקונים והתנקות.
אנרכיסט צילומים ז'ראר אלון
פו הלביש חקירה תכליתית לאמת על מטורף משכיל, איש רנסנס ממש, תאב
התחזות, נגרר עם תיקי תחפושות לרוב. בעודו נמצא במשטרה לאחת מהחקירות על התחזותו, הוא
יוצר מהומה, מגלה תיק גנוז על רצח אנרכיסט, שהוסב להתאבדות מחלון פתוח בחודש דצמבר
קר. מרגע זה הוא מתהפך לחוקר-על מטעם בית המשפט, מהתל בשוטרים, מתיש אותם, מייצר
בהם מבוכה וחרדות שמע יחשפו פשעיהם, "משתף איתם פעולה" עד שמקליט וידוי
שלהם על רציחתו של האנרכיסט בידיהם והפלתו, רצוץ מעינויים, מהחלון.
היחשפותו לבסוף של המטורף בידי שוטר אחר, היא עוד מעמד מוטרף בהצגה.
כך גם בואה של עיתונאית שוחרת חישוף סקנדלים,
סוג מקובל של בידור וריגשה לעם האיטלקי בפרט, לכל עם בכלל.
המחזה הזה הוצג פעמיים בארץ, ב- 1981 ב"הבימה" בבימויו של מיכאל
גורביץ', וב - 1994 בבית ליסין בבימויו של אילן רונן. גורביץ', המנהל האמנותי
של תיאטרון החאן, מביים ומעבד שוב את המחזה, בקצביות, בעיצוב סצנות כוריאוגרפיות
לכלל קומפוזיציות מוצקות, מתחברות הומוגנית לאחרות. בסיסן הוא הנוסח העברי טרי-תקף-עשיר
של ניסים אלוני, מגובה במוזיקת רחוב משמחת, קרקסית, של דניאל סלומון.
תפאורה יבשושית- תכליתית של חדר משטרה עם נוף משתנה הנשקף מחלון, דרכו יוגלש
הנרצח, תלבושות מרהיבות למוטרף, שעיצבה סבטלנה ברגר מלוות בתאורה של רוני
כהן - הן רקע תחום למשחק פיזי דחוס של שישה שחקנים מצוינים.
איתי שחר, השוטר
המפוחד רופס, במימיקה זעירה אפקטיבית, יואב היימן הוא מפקד גמלוני-גולמני
במיטב תנופת הפארסה, ניר רון מפקד, שותף לרצח, בוהק בסצנה שוטרים קולקטיבית
נהדרת של פליטתו מהחלון עם החוקר האלים, יוסי עייני, המשכנע כמאצ'ו נברוטי.
התוספת הנשית היחידה בהצגה (באשמת המחזאי) היא העיתונאית שוחרת הסנסציות, כרמית
מסילתי-קפלן.
וישנו המתזמן האופטימלי על
הבמה, ארז שפריר, רב מימיקה, זיקית מחליפת צבעים, תלבושות ותפקידים, נע בריקוד
קליל, גמיש. ויש עוד משהו במשחק שלו: אלגנטיות טוטאלית של משחק אגבי.
שתי אופציות ציניות לסוף המחזה, מלמדות מעל לכול על יצרו הרע של האדם.
ואת דעתו של פו לעכשיו ולדורות, על מדינה בכלל כדאי לצטט חלקית: "שום דבר לא
יעזור. מפני שצריך למוטט, להרוס, מלמעלה עד למטה, את המפלצת הזו.... שפה קוראים לה
מדינה קפיטליסטית, ושם קוראים לה מדינה קומוניסטית ובאיזה מקום אחר קוראים לה
המדינה הסוציאליסטית.." לפי פו, משהו
במבנה המדינתי, הכלל עולמי, נכשל. כל תיקון הוא גבב, טלאי על שיטה דפוקה, תקפה
במיוחד לגבי האיטלקים.
הצג אתר רגיל
