המלצות היום

לאן? מה לראות? מה לקנות? מה לבחור?

תפריטים

מבזקים

נושאים

שימושון

תרבות ואמנות

עושה כרצונו תיאטרון הבימה

הזייתה של דסי על זוגיות הרמונית והתפתחות אישית עם נישואיה – קרסו. הכתבה לציות וסגירות, עיוות מוכתב במשכב שלה עם בעלה, שלוו בהשגחת רב, הובילוה החוצה ממנו ומחסידות גור. שש בנותיה מתוך שבע הוסתו נגדה והיפנו אליה עורף עד שהתאבדה והותירה אחריה חומר נפץ: כתב אישום נגד חסידות גור.

יש עניין להאריך בסיפורה הסנסציוני של אסתי וינשטיין מעבר לעובדת היותו מומחז על ידי מוטי לרנר במיצוי מובנה, מגולל טרגדיה אישית ואישום נגד שיטה חשוכה. סיפרה של אסתי וינשטיין, "עושה כדברו", בת למשפחה של חסידי גור, גם אם אינו אובייקטיבי, הוא מחריד בכל קנה מידה. שבע בנות ילדה לבעלה מבלי שידע לעשות בה את המשפט התנ"כי האלמותי, "דרך גבר באישה". אשר אם לפרשו נכון היה עליו לדעת לגעת בה, ואם לא ידע, ללמוד למפות את צרכיה, לקרב אליה עד לאינטימיות הגדולה הזוגית, לקרב אליה נפשית בשיחה, בקריאת שמה, גם בלהעניק לה שם חיבה. הוא היה אמור להיות איש הסודות שלה, החבר הכי טוב שלה, איש שאתו תענוג לרכל בידיעה שהכול בין שניהם. כמו שקורה, או צריך לקרות, בחצרות רכות יותר, בציונות הדתית, בחיים החילוניים.






תחת זאת קיבלה אברך מיוחס, ממוגנט להוראות מחמירות של חסידות גור בכל הקשור למעמד האישה: מושפלת, לא נחשבת, כוח מפרנס, מכונת לידה. ולנחיתות הזו הוספו סייגי התנהגות מינית חולנית שמשתרעים החל מהמאה ה- 18 בהוראותיו של הרב בער, המגיד ממזריץ. מטרתם: למנוע עוררות מינית. לחסלה למען " קדש עצמך במותר לך" - למנוע מעצמך דברים מותרים על פי ההלכה, כדי להכניע את היצר המיני, זאת חרף עובדות היסטוריות מוצקות: שמדובר בהוראות חוץ הלכתיות. וכניסיון לחסל אותו יצר, ונציין זאת שוב ושוב אף שהכול כבר ידוע: הוכנסו הוראות לבוש מחמירות בכלל. לבוש מרובה כיסויים בשנת לילה, הימנעות משנת צהריים בבית מחשש לחשקים פתאומיים. לרוץ למקלחות במקווה הטהרה. לא לגעת האחד בשני, אלא להחדיר אבר מין נטו, ללא חוויית מגע הברוטו והסתלקות למיטה שלך. פעמיים בחודש. לא לדבר אתה, לא להעביר אליה חפצים מחשש שתיגע בה, ללכת לפניה ברחוב, לנהוג כשהיא מאחוריך.





למימוש יעיל של העיוותים הללו נספח רב, לו מדווחים על עסקי טהרת המיטה. הרב הזה באופן הכי פרקטי הוא סוג של כומר וידוי, מציצן, בדקן, מחמירן, אולי נהנתן בסתר. הוא "האח הגדול" של המשפחה.
יש תמה גדול איך נשות גור חיות כך דורות, כבושות, מובסות, כנועות, מרוקנות, עובדות עצמן לדעת בפרנוס בעלים. אסתי וינשטין לא יכלה לשאת את החיים הללו. בוודאי לא את הדפורמציה המינית-זוגית שנוצרה, לדבריה, בינה לבין בעלה. אין ויכוח. זו תחושתה. בקשר לאשמתה כלפיו, שחיבר לשניהם פיזיותרפיסט, לענג אותה בנוכחותו או יזם מין קולקטיבי בהרכב אחר, יש לומר שאין גרסה שנייה. וזה גם לא חשוב. חשוב שהאיש סגר אותה בעולם שהבחיל אותה. ובעיקר: הוא, בעזרת הרב ותרופות פסיכיאטריות, ביצע בה מניפולציות רגשיות בהטיה סדיסטית. ולכשחזרה בשאלה, נקם בה באופן הנורא מכל: הוא הסית שש בנות נגדה והותיר אותה פצועה עד להתאבדות.
גם היא ביצעה נקמה: בהותירה את סיפרה, חוותה חסידות גור סטריפטיז בעל כורחה. ולא תעזור האשמתם המוטחת בוינשטין שהיא שקרנית חולת נפש, שהיא נזקקה בקביעות לכדורים פסיכיאטרים. כי אסתי אינה היחידה. רבות ורבים כמותה סובלים. אלא שאין בהם יוזמה ויש בהם פחד להסתלק מאיימת הנקמה הסדיסטית של חצר גור.





חבל שבמחזה לא טופל יותר סיפור החזרה בשאלה הגדול על בעיות התחזוקה הנפשית- אישית-משפחתית-כלכלית שלהם. מתואר אח חוזר בשאלה של דסי, שצלח את משוכת ההשכלה הגבוהה ונעשה לעורך דין. כך, בתה, גילי, שהלכה אחריה ללא שהיות. ומה עם השאר, חלקם הגדול אבודים, מוזנחים בידי המדינה.
הבמאית, איה קפלן, איחתה למקשה אחת סצנות תפילתיות מרשימות של חמש הבנות הקטנות, עם גילול מפותל של תולדות האם ומשפחתה. התפילות היפהפיות הולחנו בידי דורי פרנס כשכל אחת מהבנות, חן בר, אלינור וייל, נטע טרוים, מאי מלר ונוהר קורן – מפגינות יכולות מוזיקאליות וגוון קול ייחודי. התנועה לוטשה בידי שרון גל, בפרט בסצנה אפקטיבית כשהאם באה לבקרן והן מפנות אליה עורף. את התלבושות המדויקות לחסידות גור עיצבה אביה בש ולעיצוב התפאורה הלוחצת, מנוכרת, חסרת חן במכוון, אחראית יהודית אהרון שהוארה בידי קרן גרנק.
סיוון מסט, הבת החוזרת בשאלה, מבצעת קדנצה רגשית משכנעת להגנת אימה, בעוד אוראל מאור מדייקת בת נכנעת, עקשנית ומוסתת בניואנסים קטנים-אדישים. מורדי גרשון משכנע כאח חרדי מעונה שיוצא בשאלה והופך לעורך דין. אורנה רוטברג, עורכת לפנינו מסע של אם מלחיצה וכנועה ואוהבת, לספק תומכת בחזרה בשאלה של בתה. את הנברנות הסדיסטית, המציצנות המגונה, מעוגנת בנוהגי החסידות, מבצע באמינות יגאל שדה. שותף כנוע לו הוא יואב דונט, הבעל, המצליח לחלץ מתפקידו תרכובת של כניעה לרב, בשילוב אדם כמו מתחשב, מענה וערמומי. אסנת פישמן הקיפה במשחקה דמות מורכבת שיש בה חשק, שאפתנות, חוכמה, אכזבה, גועל, ייאוש, ויתור וגם אהבה גדולה לבנותיה. משחק משובח של אישה מאוד יפה.
את המחזה הזה חייבים להמשיך עוד ועוד. זאת חרף הסכמים קואליציוניים, חרף הקצנה דתית לכל זרמיה. יש להתריע ללא הרף על חסידות שאנחנו מממנים, שמתנהלת בהתניות מגבילות ומציצניות מהמאה ה – 18, שמחלה ומעוותת ילדות, התבגרות, בגרות ופרטיות של גברים ונשים בתוכה.

הצג אתר רגיל

דפי הנגישות באתרי 022 נבנו בהתאם לתקן נגישות WCAG 2.0 - AA