המלצות היום
לאן? מה לראות? מה לקנות? מה לבחור?
תרבות ואמנות
סוליקא תיאטרון באר שבע
![]()
אגדה יהודית-מרוקנית, מרובת גרסאות, מאמצע המאה ה- 19 מנציחה בפולקלור היהודי והמוסלמי את סוליקא כצדקת. את קיברה בפאס פוקדים יהודים ומוסלמים. לא ידוע אם התאסלמה או סירבה להמיר את דתה, או המירה והתחרטה, עוון שהביא להוצאתה להורג בגיל שבע עשרה כיהודייה שהקריבה את חייה על קידוש השם.
שני מוזיקאים מוכשרים, עתירי פרסים, מאור סבג ותאיר סיבוני, בוגרים
מצטיינים של בית הספר למוזיקה, "רימון", הוקסמו מפולקלור משגשג סביב סיפורה המפותל של
סוליקא, עלום לרובנו למעט העדה המרוקנית שעליה נמנים הוריהם, הם מאזכרים. הוא נגע
בליבם והם החליטו להציפו כמיוזיקל. סבג – בהלחנה, סיבוני – כתמלילן. למען הענק לו
מתח וצבע נוסף, ערבלו בסיפור אהבה חוצה דתות, בין סוליקא לבין נסיך מרוקני, מטורפדת
בידי יועץ המלוכה, מאחר שראה ביהודייה סכנה בארמון אלא אם תתאסלם. סיבובי הכחש של
היועץ שנועדו לסדוק את ביטחונה באהבתו של הנסיך, התנגדות ראשונית של הוריה
להתאסלמותה, הובילו אותה לבסוף למותה כיהודייה על קידוש השם.
המיוזיקל שלהם, "סוליקא" - הסיפור הנסתר לרובנו של סול
חג'ואל - מומש בפסטיבל 2016 של "חג
הזמר" בבת ים והפך מיד להצלחה גדולה. הרגש, הנאיביות, המוזיקה הסוחפת, פגעו
בלבבות והביא את תיאטרון באר שבע לשיתוף פעולה איתם. אלא שצריך היה לעבות טקסט,
לרצף אותו בדיאלוגים, בשטף מחזאי. לשם כך שכנע הבמאי, רפי ניב, את הדרמטורגית,
שחר פנקס לעיין בחומר. היא קראה ונלכדה ברגש שניתך מהסיפור מ- 1834 והצטרפה
לטווייתו השוטפת לשפה תיאטרונית.
כבר בסאונד של שיר התפילה הראשון, שהאחראי לו הוא ניר רוה בידרמן,
היה ברור שלתיאטרון באר שבע יש שלאגר ביד. זה לא רק הסיפור הרגשי שתפס, זה הבימוי המאוזן
של רפי ניב שיצר סצנות גדולות-דינמיות לצד קאמריות, רגשיות. זו משמעת הברזל
של להקה גדולה. ובעיקר זו המוזיקה המלודית, הקליטה, עתירת מודולציות מפתיעות,
רעננות, שהשחקנים-זמרים שולטים במעברים אליהן, מושרות בהרמוניות עשירות, שהאחראי
לתזמורן השופע הוא המנצח והמלחין, מתן יונה.
עם הנגנים של תזמורת קשובה, עוקבת, מדייקת, נמנים מאור סבג הפעם
כפסנתרן ומנצח התזמורת, גיל גולדין בקונטרבס וגיטרה בס, איתמר בן יקיר
על החצוצרה, קארין מרקוביץ, צ'לו, דניאל תנחלסון, ויולה, ליאה
רייכלין, כינור, אדי רזניק, כינור, תומר עמיקם, קלרינט וקלרינט
בס, נדב רוגל, תופים וכלי הקשה, ישי בן אדר, קאנון, דרבוקה, דאף.
זה לא מיוזיקל אמריקני שרקדניו נעים מרחפים וגם יודעים לתת קולם בשיר.
גם וגם. בארץ אין עדיין שיכלול כזה. כך שחברי הלהקה שרובם שרים כהלכה, מאופיינים
בתנועה נטולת מעוף. יתכן שבכך הוגבלה הכוריאוגרפיה של טולה דמארי, לתנועות
"מעשיות" שניתן לצלוח אותן גם בלי להיות רקדן, עם מיעוט תנועות מזרחיות
צורכות יתר קואורדינציה, שצלחו מעטים.
הלהקה נעה על רקע נגיעות אורנמנטיקה מרוקנית של התפאורנית רות מילר,
שהשתמשה באריגים חצי שקופים לרוב ובכך פתחה וסגרה את עומק הבמה, מיקום התזמורת,
מבלי לאטמה. חברו לשפע הצבעוני תלבושות ססגוניות של יהודית אהרון מוארים
בידי אמיר קסטרו.
סוליקא תיאטרון ב"ש צילום: מעיין קאופמן
כולם שרים היטב: יהב מרום, ספיר מנור, לירן מזרחי,
תום חודורוב וענבל מילוא. אסתי אסרף, חברתה של סוליקא נוצצת
בקול מיוחד ובתנועה טובה. יגאל מזרחי מרגש בפיוט מספר תהילים עם הלהקה. אורי
זגורי הוא הדוד המגונן, גיל כהן הנסיך הרומנטי, מהוקצע קול בדואט אהבה
עם סוליקא בקולה הנקי-מדויק של רעות
אלוש. עלאא' דקה הוא עלי חברו של הנסיך, צמוד ליקיר אליהו וקנין
בביצוע דומיננטי של יועץ מלוכה. לעדי זורע, האם, יש קול רווי, מלא רגש.
אבל לנסרין קדרי, יש
את זה. יש לה הכול. קול עמוק בעל גוון ייחודי שהיא יודעת לשחק בו עד לגוון שטוח-צרוד,
ולחמוק ממנו אל קול צלול, מובל ממעמקים. והיא שחקנית טבעית נהדרת ואחת שיודעת לזוז
ממש. גם תנועות מזרחיות אגביות שלה, הן קלילות, טבעיות, מושלמות. כחברה המרוקנית
הטובה של אמה של סוליקא, היא מרגשת עד דמעות בשיר, "אחים אנחנו", מושר
בדבקות עם כל הלהקה.
ובכלל, כייף, יש לנו עוד מיוזיקל משלנו, הפעם כזה שפוער צוהר אל פרק
זמן עלום לרובנו בחיי הקהילה המרוקנית במאה ה - 19, והוא שופע שירים טובים,
ביצועים טובים, ערבול של מוזיקה מרוקנית עם טאץ' והרמוניות של מיוזיקל אמריקני.
וזו פורמולה מוצלחת.
הצג אתר רגיל
