המלצות היום
לאן? מה לראות? מה לקנות? מה לבחור?
תרבות ואמנות
הים הכחול העמוק - תיאטרון בית ליסין
![]()
אהבה יצרית של אישה, שאינה נענית ממש, גורמת לניסיון התאבדות כושל שלה ומשם לערטול אופיים של שלושה: שלה, של המאהב ושל הבעל בנפרד. שכנים רחומים, ביניהם רופא שניכווה, מייצבים אותה להמשך עם תיקווה.
לצפות במחזה, "הים הכחול העמוק" שכתב המחזאי הבריטי, טרנס
ראטיגן ב - 1952 ולא להאמין לדרך שעברנו מאז, אנו הנשים. אישה חידלונית, בלי
מקצוע, עם תחביב של ציור, אנכרוניסטית
היום במקומותינו - מתאהבת בטייס קרב
במלחמת העולם השנייה, שניזון מלחימותיו, שאין לו מנוח מהן ולא סידור בחיים
האזרחיים. היא עוזבת בעל, שופט, כלכלה טובה, סטאטוס בזכות הבעל, עוברת עם המאהב
לשכונת עוני ומקווה לקיום יצרים לא מתכלים. משאינה נענית באהבה יצרית, מהסוג הממכר
שבו היא לוקה, היא משדרת סימני מצוקה בהתאבדות כושלת. שכנים רחומים, בתוכם רופא, עוזרים
לה לעמוד על הרגלים שוב, אולי עם תובנות חדשות לגבי עצמה.
הים הכחול העמוק - צילום כפיר בולוטין
יש משהו בתקופה הזו וברקיחה המחזאית של ראטיגן שננצר בראש, שהריצה את המחזה בהצלחה בלונדון, שגלגלה אותו לסרט ב – 1955 וב-2011. הוא נכתב בזמן שבו רק הנץ הפמיניזם, כששרדה עדיין צניעות בחיים, כשנבנתה כלכלה חדשה מהריסות המלחמה, כשהתמודד בו דור לוחמים שלא מצא עצמו בחיים המשתנים. אבל עיקר כוחו הוא בשרטוט משולש של שני גברים ואישה שאינם מקבלים אהבה ממי שהם רוצים, וכל מה שקורה בין שלושתם ובין השכנים, רצוף בהטחות, באמיתות, בעזרה, בחמלה ובהומור, מתורגם באופן קולח ונכון באוזן בידיעידו ריקלין.
ייתכן שבבריטניה המחזה על כל השתלשלותו, הרומנטיזם הלא ממומש בו,
התסכול, המאוויים, האובססיביות - מוצגים באיפוק בריטי. כאן, הבמאי, אלון אופיר,
מעניק מעמדי רתיחה כמעט, לשלושה שחקנים - שלוש צלעות המשולש – בחלצו מהם דיאלוגים
ומונולוגים במשחק מוחצן בווליום גדול. הוא מייצר קצביות טובה בעזרת תאורה מתפוגגת,
מסמנת סצנות שונות, של זיו וולושין. יש בו תפאורת דירה בריטית בנוסח השמרני
ההוא של סבטלנה ברגר, תלבושות מדויקות של אז שעיצבה אולה שבצוב
ומלודיה מתוקה, מלאת תוגה, נפרטת על פסנתר, בהלחנתו של שמוליק נויפלד.
הים הכחול העמוק - צילום כפיר בולוטין
לימור גולדשטיין, מממשת
במשחקה אוהבת נואשת, בשלבה בו אגרסיביות וחולשה. בסצנה של סרטים משנות החמישים היא
כורעת, כורכת זרועות סביב רגליו של מאהבה לבל ילך. כשהוא נחלץ מאחיזתה, היא
מתמוטטת ארצה במידתיות משכנעת, נמלטת בהוראה מהסצנות ההיסטריות ההן. המאהב שלה, נדב
נייטס, מבטא אגרסיביות, תסכול, אדם שאיבד את ביטחונו, שאינו מסוגל להיפתחות
רגשית גדולה. לירון ברנס, במשחק מדוד, נפתח לווידוי חלקי, רגשי, אטום ליצרי
האישה מולו. זוג השכנים, מאי קשת וויקטור סבג, עושים תפקידם כראוי. בולטים במשחקם הם נמרוד
ברגמן, הרופא, במונולוג בנוי היטב, משקם אישה, ועופר רוטנברג, החבר,
המפגין ניואנסים בריטיים מעולים במשחקו. גונבת הסצנות הראשית היא נעמה שפירא,
העוזרת הרכלנית, יודעת כול, נעה בתזמון מדויק ובדגשים קומיים טובים במשחקה.
הים הכחול העמוק - צילום כפיר בולוטין
דווקא הסוף, אופנתי-פמיניסטי, בו מייצרים אישה מניבת עצמאות, תגובה
זריזה לנאום בונה ביטחון של רופא שכן – אינו משכנע. פמיניזם הוא סיפור פנימי ארוך.
הוא לא דרמה. הוא אינו מפציע. הוא מתרחש בזהירות לנוכח הצלחות אישיות מוכחות.
הצג אתר רגיל
