המלצות היום
לאן? מה לראות? מה לקנות? מה לבחור?
תרבות ואמנות
המורדים - שיתוף פעולה בין תיאטראות הבימה והקאמרי
![]()
דרך שלושה דורות של מורדים, אם, בת ונכד, משרטטת עדנה מזי"א פיחות אידאולוגיה בארץ, בלול בחיי אם מחתרתיים בתקופת המנדט, הצטרפות הבת ל"מצפן" ומרד נעורים של נכד. שנים אחרי נתק יחסים בין בת לאם, על קבר הוריה, פותח לה מאהב אמה הסתכלות אחרת עליה, מלווה בתחושת החמצה וצער – הכול בדיאלוגים מחודדים, שנונים טבולים בהומור וגם מרירים, כמו החיים.
רבים שחיו בתקופת המנדט עורגים אליה שוב, בטענה שהחיים היו
אידאולוגיים. שאנשים היו מוכנים להיהרג בשביל
האידאולוגיה שלהם, שהחיים היו אז צנועים, מרגשים, סודיים, שהמצטרפים
לארגוני מחתרות, אם זה "ההגנה", האצ"ל או הלח"י, שפעלו כולם למען
מטרה אחת באופנים שונים - חשו כמעט נשגבים.
עדנה מזי"א במחזה שלה, "המורדים", שהוצג לראשונה ב- 1998 בתיאטרון הקאמרי בשיתוף תיאטרון
ירושלים לאמנות הבמה וקצר תשואות - מטילה זרקור נוסף על החיים המחתרתיים אז: האנשים
ההם לא רק חשו סודיים, חייהם היו מלווי ריגשה יומיומית מעצם סיכונם, משליחותם. הם
היו ממוכרים לסוג החיים של שומרי סוד מורמים מעם. דרכו ותחת השפעתו הם מימשו חיים
פרטיים. ומשפסו המחתרות והותכו אל הצבא, חלקם לא מצאו את עצמם. אחרים, בעיקר אנשי
"ההגנה" התברגו בממלכתיות הטרייה שהוקמה בארץ. מזווית אישית, אני מעידה שזו הייתה הסודיות האמיצה, המיוחסת, המרתקת,
על שפע הקודים שלה, שהתבססה בחיי היומיום בבית שלי.
המורדים - צילום ז'ראר אלון
מרתה, המורדת הראשונה במחזה, מסונפת לארגון לח"י, מצוות על ידי
המאהב שלה, שאול, לפתות קצין בריטי. בהילכדו, יבוצעו באמצעותו עסקת חליפין עם אחד
מלוחמי לח"י. בגלל גולמיותה במחתרת, היא הורגת אותו בשגגה. מכאן מתפתל סיפור
מילוטה לדרום אפריקה עם אחותה, חוזרה לארץ עם בעל פיקטיבי שהופך לרשמי, בעוד היא
ממשיכה להיפגש עם המאהב שלה. הבת, מנוכרת לאם, מורדת באידאולוגיה של ההורים ופונה
לאקטיביזם ב"מצפן", חוזה בעיני המתבגרת שלה באמה אחוזה בזרועות מאהב.
המראה מחסל סופית את מערכת היחסים בין שתיהן מבלי שיועילו תיווכי הדודה הנכה.
בנקוף השנים, בעמדה בפני קבר הוריה המטופח, היא פוגשת במאהב אמה שמספר לה על החלטת
האם לנתק עמו מגע, למענה.
זהו מחזה פשוט טוב. וכשפוגשים כזה, מבחינים בו מיד. ישראלי כל כך, דבר
בו דבור על אופניו. זה המבנה שלו על כל פיתוליו המפתיעים וההגיוניים, הדיאלוג
השוטף, השנון, נוטל הנשימה שלו, ספוג בהומור וגם במרירות. שעתיים ורבע עוברות ביעף
עם המתח המובנה שרקחה מזי"א במחזה.
המורדים - צילום ז'ראר אלון
החלוקה לשלושה רובדי במה בבימויו של משה קפטן, המאפשר ראייה בו
זמנית ואבחונן של תקופות שונות, בתיווך התאורה של אבי יונה בואנו, עימוד
הסצנות של קפטן, המעברים המסחררים, עושר ההפקה שבו שירים ידועים מעובדים בהרמוניות
מקסימות של יוסי בן נון ובזמרה טובה של הילה שלו, לרבות הריקודים
בכוריאוגרפיה יעילה של מירי לזר ובביצוע מהוקצע של צוות רקדנים – כל המגוון
ההרמוני הזה מצליח לשחזר מראה וקול של תקופה והודף רבים אחורה לזמן ההוא, בספק נוסטלגיה.
כך התפאורה המגוונת של ערן עצמון ותלבושות מאפיינות תקופה, פעמים מגוחכות
בעין עכשווית, בעיצוב של אורנה סמורגונסקי.
הקאסט הומוגני. זהו משחקו של עודד קוטלר, כשאול המאהב המבוגר,
הנחבט, לא מוצא את מקומו בלי מחתרת, חי בשולי החיים. לעומתו, שאול הצעיר, רגשי,
אגרסיבי, עדיין מלא תיקווה, בביצועו של אסף סלומון. מיכה סלקטר, יואל,
מגלם בהצלחה בעל צונן, שכלתני, מסוגר ומשכנע של מרתה, המורדת הראשונה. את הנער
הגחמני, הפרקטי, יאלי, מבצע בניואנסים עם הומור גל גולדשטיין. ומרשימה
פרשנותו המורכבת של עידו ברטל את וויליאמס קצין בריטי, ציני, אגרסיבי,
רגשי.
דנה מיינרט, מיכאלה,
הבת הצעירה, מפיקה קול קריסטלי רב גוונים, מימיקה שלוחה של נערה מתבגרת, והיא מלאת
חן. מיכאלה הבת המבוגרת, אודיה קורן, מלהטטת בתזמון מדויק פאנץ, ליין. היא הקרייריסטית
רבת המטלות, מתוסכלת, עצבנית, צינית, כל כך ישראלית.
וישנה האחות הנגררת, אלמה, אביב כרמי, המפיקה מעצמה ישות פרועה,
רגישה, עולזת וטרגית, אינה עומדת באוזלת קיומה לעומת האחות הזוהרת. משחקה רב התהפוכות
של כרמי מנכיח אישה שכאילו נוגסת בעוצמה בחיים ונשארת עם כלום ביד. וישנה מרתה, דניאל
גל, יפהפייה דקיקה, רקדנית מוכחת בסצנות ריקודיות בבר, שממנה פועם סיפור על
אישה הרואית, הפועלת מכוח נסיבות בחוסר מקצוענות. את דמותה רבת הסתירות, נברוטית,
פרקטית, נגררת למעמד של אומץ מגלמת באמינות גל.
המורדים - צילום ז'ראר אלון
זהו מחזה מרתק, עשיר, שאין בו רגע דל. באמצעות סיפור על משפחה,
תלאותיה, פיתוליה, תחלואיה, ופיוסיה הלא מתוזמנים בחלוף הזמן – אנו מקבלים שיעור
בהיסטוריה הרואית-ממכרת על "הישוב" בתקופת המנדט, שרבים מאז מתרפקים
עליו.
הצג אתר רגיל
