המלצות היום

לאן? מה לראות? מה לקנות? מה לבחור?

תפריטים

מבזקים

נושאים

שימושון

תרבות ואמנות

מר גרין תיאטרון בית ליסין

מפגש בינ-דורי קבוע שנכפה על זקן וצעיר באילוץ החוק, חושף בדידות של שניים, קשיים ודילמות. החשדנות וחוסר הסובלנות ההדדיים משתנים לקבלה - מנוף לשינוי ולסוג חברות אמינה ביניהם נגד כל הסיכויים.

מה יש במחזה הזה, "מר גרין": שכתב המחזאי האמריקני, ג'ף בארון, שהופך אותו ללהיט כרוני בכל ארץ שהוא מוצג כבר עשרים שנה. גם כשהוצג כאן בקאמרי ב – 2001 עם השחקנים יוסי גרבר ומיכה סלקטר בבימוי של אלון אופיר, הזיל דמעות ופרץ רגש בכל הגילים. הרי אין בו סקס, לא נתיבי כסף, שוד, או רצח ופיתולי עלילה מסעירים. יש בו שני אנשים קוטביים זה לזה, צעיר בן עשרים ותשע וזקן בן שמונים ושש, שבנסיבות חיים רגילות לעולם לא היו נפגשים. אבל הזקן הזה, מר גרין, כמעט נדרס בידי הצעיר, רוס גארדינר, והשופט גזר עליו שישה חודשי עבודות שירות, במסגרתן נכפה עליו לבקר את הזקן אחת לשבוע.



מר גרין- צילום כפיר בולוטין


הצעיר מתוודע אל זקן חשדן, מסוגר, מנותק מסביבתו במכוון, שהתאלמן אחרי 59 שנות נישואים, שחי בדירה מוזנחת, מוגפת, בלי מזון, עם טלפון מנותק, עם צנרת מקולקלת, ועם תא דואר מתפקע מהודעות וממכתבים. על אף שהוא נדחה על ידי זקן הנאחז באוטונומיות שלו ועל כן מסרב לשירותיו - נעורה בצעיר סקרנות לגבי האיש: יהודי עקשן, שרדן, שזוכר את הפרעות בקישינב מסיפורי הוריו, יידישיסט, שומר כשרות. יתכן שהוא הדור האחרון של היהודים הטיפוסיים ההם שהוריהם נמלטו מרוסיה, שגדלו במחסור של מהגרים דור ראשון, שכל כך הרבה בדיחות נוצרו עליהם, והם היו לממציאי הבדיחות הכי נמרצים על עצמם ועל זולתם, שטבעו את אופייה היהודי ייחודי של ניו-יורק, לא ידוע לכמה זמן.
תהליך איטי של דיאלוג מהוסס, ניקיון שעושה הצעיר בדירה, הבאת אוכל יהודי ממסעדה יהודית, ובעיקר הקלה שחש הזקן בהיוודע לו שהצעיר יהודי, פוערים סדק קטן, זה לנפשו של זה, כשהמכנה המשותף של שניהם הוא בדידות, אטימות וניכור שכל אחד חווה מסיבותיו האישיות. הפגישות החד שבועיות הן כבר מיוחלות, מאיצות תיקווה סמויה לשינוי, לאמון, לקבלה. יש וידויים הדדיים שהצעיר פוצח בהם על היותו הומוסקסואל, שגורף זעזוע, רתיעה ושפע סטריאוטיפים שמגלגל הזקן בפיו על נטיות מיניות אחרות. אבל הוא זה שמפנים, שמקבל אותו, בניגוד להוריו המכחישים. והוא זה שמחבקו ומאמצו אל ליבו בלי כל ספקות. ואילו הצעיר מנתב אותו לשינוי, בגלותו שניתק יחסים עם בת שנישאה ללא יהודי ובהובילו את הזקן למפגש עם ילדתו ונכדיו כשהוא, בגילו, בפרישת חייו האוזלת, קולט שעליו לסגור את מעגל חייו בפיוס.


מר גרין- צילום כפיר בולוטין


להקשיב לדיאלוגים התוססים בתרגומו של עידו ריקלין, לעקוב אחרי הבימוי הדינמי רב התנועה של נתן דטנר, המחלץ שפע צבע מסצנות בחדר מרופט באותה דירה, לצפות בשניים, גדי יגיל, מר גרין, ועידו רוזנברג, רוס גארדינר, מתעבים האחד את השני, חושדים האחד בשני, מתגוששים בתחילה ומגלים לאט האחד את השני ולבסוף גם מאמינים האחד לשני - זהו טריגר לחשבון נפש מידי, להבנה, לחמלה, לקבלת הזיקנה שלנו ושל קרובינו וחברינו, באמונה שניתן לחבר אותה עם צעירים. וכל ההתרחשות מתקיימת בדירה מרופטת בעיצוב של אלכסנדרה נרדי עם התלבושות של אורן דר ובעיצוב התאורה של עדי שמרוני.
גדי יגיל משתבח עם השנים. זה הועצם בקאם בק שלו בתפקיד מקסים ב"הרטיטי את לבי" בקאמרי והשאר היסטוריה. כל תפקיד שנטל על עצמו מאז, מוצה עד הסוף. כך מר גרין שלו: ההליכה הלאה-מדשדשת, הפיזיות הפריכה שלו שבסיסה הוא גמישות גופנית טובה, התזמון שלו, על השתיקות ומקצב משתנה של הגיית מילים. הוא מצחיק ומדמיע. מולו עידו רוזנברג, מרגש כרגיש, כמרגיש, כמאתר חור שחור בחיי הזקן, בשקמו אותו בסבלנות, בהבנה של פסיכולוג מולד. והמונולוג הקורע שלו על הפגישה המשפחתית במסעדה, על הלעג שספג מאביו שלא מסכין עם ההומוסקסואליות שלו. משחק משובח.


מר גרין- צילום כפיר בולוטין




והסצנה האחרונה של הדפיקה של הבת בדלת. ההדיפה העדינה של רוס גארדינר את הזקן לפתיחתה, תנועתם בעיצומה, ופריז – סוף למחזה שמושתת על ערך ההקשבה, הרגש, האופטימיות, התקווה. והומור שופע כבר הזכרנו?

הצג אתר רגיל

דפי הנגישות באתרי 022 נבנו בהתאם לתקן נגישות WCAG 2.0 - AA