לאן? מה לראות? מה לקנות? מה לבחור?
תקופות מכריעות בחייה של נעמי שמר הפזמונאית השופעת, הלא מתכלה, שלובות בשירים מצוינים שנבחרו לצורך היצמדות לקורות חייה. השירים הם הליבה.
לכתוב מחזמר על המשוררת הלאומית שלנו, נעמי שמר, זה משא ומסע כבד.
תמיד מקנן החשש שתפוקת השירים המדהימה שלה והרצון להשמיע מה שיותר מהם תהפוך
למסכת. במחזה, "סימני דרך" שכתבו שניים כשנתיים, אורן יעקובי וגיורא
יהלום מקבוצת כנרת, בית גידולה של שמר, כשהם ניזונים מהידע של רועי רמשון,
אחיו של יהלום, המרצה על שמר ומספרו של מוטי זעירא, "על הדבש ועל העוקץ – נעמי
שמר סיפור חיים" - הם העלו פכים קטנים וגדולים מחייה שחלק מהציבור לא ידע
עליהם, והושמעו בו כעשרים וחמישה שירים מתוך כאלף שכתבה.
סימני דרך - צילום: ג'ראר אלון
למען תאר ובאר את אישיותה, בנו השניים את המחזה נע קדימה ואחורה בזמנים,
ויצרו לצורך העניין ארבע נעמי - שלוש זמרות: רוני דלומי, השרה את חייה
כנערה שאפתנית בטוחה בכישרונה, נעה בין קבוצת כנרת לבין מבחני קבלה ללימודי מוזיקה
בתל-אביב, רויטל זלצמן, כמלחינה צעירה, נערצת, בעלת תפוקת על של שלאגרים, המגלה
את דופק החיים בתל-אביב, דפנה דקל, כאישה בשלה חווה אהבות ואכזבות מוקצית
בגלל אידאולוגיה ימנית טרם זמנה, וגילה אלמגור כאישה מבוגרת וחולה שימיה
ספורים, הפוגשת בשלוש חברות האמת שלה שהן היא בגלגוליה השונים. למען סגור עניינים
אחרי מותה, היא משאירה מכתב לחברתה בו היא מתגוננת בפני השמצות על שהעתיקה שיר ערש
בסקי והלבישה אותו על "ירושלים של זהב", בהסבירה שמנגינתו זומזמה על ידי
נחמה הנדל חברתה, וזו התנגנה בתוכה כשהלחינה את השיר. תזמונו ההיסטורי לפני כיבוש ירושלים
ב – 1967, יש להזכיר, הפך אותה לאייקון.
סימני דרך - צילום: ג'ראר אלון
לקונסטרוקציה המורכבת הזו, הוצמדה הדרמטורגית, שחר פנקס,
להתנעה מחזאית וביים אותה בדינמיות, משה קפטן, בעיצוב תנועה מקיף קאסט גדול
של אביחי חכם, המעלה גם ריקודים קולקטיביים של אז. ריבוי משתתפי המחזה וכן
ההחלטה להעמיד פסנתר במרכז הבמה כסמן ההלחנה של שמר, הכתיב תפאורה מינימליסטית של קני
גומא בצדי הבמה, מיקום משתנה של דלתות, דימוי תריס עץ, שלטי רחובות, תחנות
אוטובוסים ובתי קפה, שעיצבה שני טור והאיר מאיר אלון. את התלבושות
הצנועות והכעורות של הישוב בשנות השלושים עיצבה ילנה קלריך. היא גם טייבה
שמלות מחמיאות סקסיות לנעמי, האישה הצעירה והבוגרת, שכאלה מיעטה ללבוש בחייה
האמתיים, למעט הגלבייה שהיא אותנטית לה.
המחזה הזה, איך שלא מסתכלים עליו ודרך כל מורכבות הפקתו, הוא קישוט
למוזיקה הנהדרת שחיברה האישה הזו. למען קשר תוכן לא סנסציוני למוזיקה, הוצמדו
לעלילת המחזה שירים שאסוציאטיבית יכולים להיות כרוכים בו, אבל מיתרגמים באוזן, לא
פעם, כהדבקה ואפילו כאינוס.
האנסמבל בהפקה המורכבת הזו עושה את המרב. אלה הם הביצועים הקוליים
הנהדרים של רוני דלומי, היודעת להפיק מקולה כוח ושקט ורגש, וביצועיהן
הטובים של רויטל זלצמן ודפנה דקל ששרות נעמי תל-אביבית צעירה ומאוחר
יותר- בשלה. גילה אלמגור אמינה בהשקיפה עייפה על כל סימני הדרך של חייה.
טובים שני המרדכי, בתפקידי הבעל, מייצב חייה של שמר, במשחקם של שמעון כהן ונדיר
אלדד. אמין הוא רן, מתן שביט. ידידה הנאמן השואף ליותר, הוא טל
מוסרי, וריקי בליך מפרשת את עמליה, חברתה הטובה, הגדלה מקנאתה. מלהיב
בתפקידו הוא תובל שפיר ומגוונים במשחקם הם דניאל חסין ועמית גיל
בשלוש תפקידיהם.
סימני דרך - צילום: ג'ראר אלון
אבל ליבת המחזה שייכת לשיריה של שמר. היא טמונה בעובדה שהאישה לא
זייפה טונאליות מעולם. היא לא התייפייפה בטון מוזיקלי כנעני, או מזרח תיכוני ולא
בסלסול, שזר למהות שלה. היא חונכה על ברכי המוזיקה הקלאסית האירופאית. ככזו, יצירתית
ושופעת ומפתיעה מוזיקלית ללא הפסק - הלחינה שירים בנויים על מוטיבים אירופאיים
פשוטים ומנצחים, שלובים בטקסטים מלאים ברגש, מלאים בהומור, משקפים ימים משתנים
בתולדות המדינה. היא זו שיצרה את פס הקול הישראלי במיטבו, לתקופתו.
סימני דרך - צילום: ג'ראר אלון
במחזה הזה, איכות הלחנת שיריה זוהרת ומובלטת תודות לעיבוד המוזיקלי של
יוסי בן נון. הוא העניק למוטיבים של שיריה הרמוניות עשירות יותר משהעניקה
להם שמר. הוא הצמיד לחלק מהשירים אקורדים בגוון ג'אזי של אז, הוא דרבן לתוכם
מקצבים הפתעתיים, וצריך להודות – המכלול הזה טוב בהרבה ממופעי שמר עצמה ששרה
בפורטה על פסנתר.
ולבסוף נשאלת השאלה הגדולה ששאלו רבים: למה לא ערב שירים נטו של נעמי
שמר, בעימוד מגוון ובעיבוד העשיר של בן נון.