לאן? מה לראות? מה לקנות? מה לבחור?
קרב מוחות מותח בין יוצר אתר של מציאות מדומה שבו מבוצעים פשעים נוראים, לבין חוקרת, המנסה לאתר את השרת של האתר ולחסלו. בחקירה מתבררות מי הן הזהויות האמתיות מאחורי הדמויות הבדויות באתר, והמחיר הנפשי שנסחט מהם בחוזרם אליו שוב ושוב.
מחזה טורד הוא "העולם האחר" של המחזאית האמריקנית, ג'ניפר
היילי, עליו זכתה בפרס סוזאן סמית בלאקברן ב - 2012. הולכת מתעבה אי נוחות
בצפייה בו, בניכור שהוא משדר. בניבוי עתיד קרוב אפל, רע, שונה, נטול אנושיות, עטוף
במחלצות מדמות גן עדן. הוא משרטט פרופיל של אנשים – כולם מיטיבי לכת במשעולי
האינטרנט – המתמכרים למציאות מדומה אולי כי לא השיגו את משאלות הנפש שלהם ואת
מימוש יצריהם הפנטסטיים במציאות היומיומית, בהיעדר כלים אינטלקטואלים, כישורים או
כישרונות או נתונים פיזיים להשיג אותם. יש כאן נתיב בריחה נוח למימוש יצרים.
והמציאות הווירטואלית הזו ניתנת ממש למישוש, להרחה, להרגשה, עד לידי יצירת חוויה
"מציאותית". מטרת הממציא וממציאי אתרים אחרים היא ליצור הסנפה ממכרת. שם
נמצא הכסף המלוכלך, השליטה.
העולם האחר
פאפא יוצר מתחם סודי, "מפלט", גן עדן מקסים יותר מהחיים.
מקום שמותר בו הכול. לא משלמים מחירים על מוסר לקוי, על היעדר מוסר או על ביצוע
פשע, הרי הכול וירטואלי. הנרצחים הנעלמים שבים זהים או דומים. לא קרה כלום. ומעצם
תוכן המחזה מושתת על מציאות מדומה, צפה השאלה האם רצח או התעללות בדמות מוחשית כל
כך בעולם הווירטואלי, הוא פשע לכל דבר ועניין, כמו במציאות האמתית, בחיים עצמם.
הרי הדעת מתקוממת לנוכח מימוש כל המאוויים הנוראים הללו כאילו כלום, בלי עונש. האם
תיווצר בשנים שתבואנה הקבלת עונשים על רצח, אונס, התעללות, שבמציאות אדם היה נענש
עליהם.
את העולם הרעיל הזה מנסה לחסל חוקרת המנהלת קרב מוחות בינה לבין "פאפא",
ממציא ה"המפלט" האולטימטיבי, גן עדן קטלני לנשאביו בפיתוייו, בהדחתם
ובהתמכרותם הסופית אליו.
העולם האחר
ב"מפלט" של פאפא הכול נחווה במוחשיות מענגת, עד שלא נזקקים
לעולם האמתי. הכול מותר בו. גם לשכב עם ילדות ולרצוח אותן. הווירטואליות בו מעלימה
כל פשע נתעב, מקימה אותן לתחיה. היא מאפשרת להדביק או להלביש על אדם דמות אחרת ולספק
באמצעותה כל יצר בלי עונש. אצל פאפא אין תעריף על פשע ווירטואלי. יש ב"מפלט"
קסם מצמית, ממכר. מתנועעות בו ילדות מתוקות במראה זהה, שנעלמות בפנימיות כשהן
גדלות ושוב צצה ילדה במראה זהה, ומותר לשכב איתן ולערוף אותן בגרזן.
העניינים מתחילים להתגלות בחקירה כשנשלח לווירטואליה המוחשית הזו סוכן
שמתמלכד לילדה, מרגיש משהו כלפיה, עורף אותה, כי יש גרזן ולגרזן יש סצנריו. הילדה מולבשת
אולי על "צל" – אדם שפרש מהחיים עצמם אל העולם המקביל. ו"הצל"
הוא מושא האהבה המרעיש של פאפא בסוף המחזה, במשחק המרגש של אריה צ'רנר. וישנה החוקרת,
המסתכנת בגילוי האמת על מי היא בכלל.
העולם האחר
לא הכול נהיר במחזה הזה שתרגם
אלי ביז'אווי וביימה בתכליתיות קצבית איה קפלן. הוא מעורר מחשבה.
קשה להתחבר למסר העתידנות הקרובה שמנבאת אותו המחזאית: אנשים בודדים רובצים שעות
מול מסכים ובונים להם עולם חלופי, בלי חברים, בלי קשר אנושי בלי מגע פיזי אמתי. הניכור
הזה מומחש בתפאורה קודרת של חדר חקירות ובמקביל - גן עדן מתקתק, מעודן,
שעיצבה סבטלנה ברגר, מואר בהתאם בידי רוני כהן. התלבושות של יהודית
אהרון משקפות גם הן שני קטבים: הלבוש הקודר של החוקרת, השמלה הרומנטית מסולסלת
של סוף המאה ה -19 שהולבשה בו הילדה, והחליפות המהוגנות של מיסטר סימס, ממציא האתר
המדיח ושל דויל, המורה למדעים שהופך ל"צל" ממוכר שחי במציאות ווירטואלית.
את המתח הצלילי מספק אבי בללי.
יעל טוקר, היא
החוקרת בביצוע תקיף ועיקש. סוזנה פפיאן, איריס, היא ילדה מתוקה וירטואלית
ועל כן נטולת מוסר, המסכינה לכל איסור ולכל פשע שיתבצע בה, במשחק מורכב של תום ופיתוי.
הסוכן שנכשל הוא אריאל וולף, משחק בתנועה גדולה. המורה למדעים, דויל
בפרשנותו של יהויכין פרידלנדר, איש מובס, ממוכר למציאות המדומה עד לוויתור
על המציאות האמתית ובכך הורס את חייו. ואריה
צ'רנר, פאפא, בונה המתחם הגן עדני-קטלני. רך, ערמומי, ידידותי, מאיים, כוחני,
אדנותי, הכול במרומז, בנעימות. הוא סוג של אלוהים מודרני, מתעל את מסניפי האתר לחוקי
המקום, מדיח וממכר אותם כליל למציאות מדומה שהפשע הוא חלק תקני ממהלכיה.
זהו מסוג המחזות שאתה מתחבט בעלילתו, באי שקט שהוא מעורר. לא רוצה
להאמין שאולי נכונה לנו מציאות קודרת ובודדה כזו כפי שהיא כבר נצפית במיליוני
אנשים ממוכרי מציאות מדומה, בלי חברים, בלי אהבה, בלי לגעת, בלי חיים אמתיים.
ואולי החיים התחליפיים הם האמתיים. מטריד.