המלצות היום

לאן? מה לראות? מה לקנות? מה לבחור?

תפריטים

מבזקים

נושאים

שימושון

תרבות ואמנות

קרובים במזרח מקהלת ברתיני ואנסמבל אבעאד

מנצח: רונן בורשבסקי. מעבד מלחין ופסנתרן: ניזאר אל חאטר. זמרת: מאריא ג'ובראן. סוליסטים באנסמבל: כינור: קובי רובינשטיין, חליל: בר סילוני, עוד: יוסף זועבי, צ'לו: ראלי מרגלית, כלי הקשה: אליאס חביב.

את החיבור המוזיקלי הזה בין מזרח למערב יזם מייסד מקהלת רינת, חגי גורן. הוא איחה בין מקהלת רינת האמונה על רפרטואר מערבי, לבין אנסמבל אבעאד מושתת על נגנים ערבים וישראלים, אמון על מוזיקה ערבית. לעיבוד החיבור הזה נחלץ המלחין, המעבד והפסנתרן ניזאר אל חאטר, שעיבד נעימות של הזמר המצרי המפורסם, פאריד אל אטרש, של פיירוז ושל מוחמד אל וואהב. בנוסף הושמעו שתי דבקות מבוססות על לחנים בדואיים עם המילים של עמנואל זמיר, ונשמע בתחילה פיוט בשלושה נוסחים מזרחיים של דונש בן לברט בעיבוד רגיש של המלחין, יחזקאל בראון. זהו חלקו הראשון של הקונצרט. לו האזנתי.

עצם הרעיון הדליק אותי. הרי מדובר בחיבור של מוזיקה מערבית מבוססת הרמוניות, תלוית אקורדים, בעלת תבנית מוזיקלית מוגדרת, לבין מוזיקה ערבית נשענת על אוניסונו, נטולת הרמוניות, שמאפיינה הוא טונאליות רגישה, מתוחכמת, מעבר לחצאי הטונים - הכרומטיקה המערבית - המגעת ומבוצעת עד לטונאלית של שמיניות טונים ואף יותר, עניין שאינו קיים במערב, לפחות מאז התנחלות פורמט הפסנתר המשווה.
התכוננתי לפיצוץ של מקוריות עזה. היא לא אירעה. העניין הוא שכל גורם שחובר לאירוע הזה, היה טוב לכשעצמו, אבל משהו בחיבור לא עבד. הניצוח של רונן בורשבסקי היה מכוונן, מקהלת ברתיני מהוקצעת ומלוטשת עד מאוד. לזמרת מאריא ג'ובראן קול מעובד, שאולי לא מוצה בגלל אופי העיבוד. היא לא הרטיטה בשיאים קוליים, היא לא התמודדה עם מגוון טונאלי דק, אלא הופגן בה ריסון אופראי לחוץ. הקשתו של אליאס חביב על מגוון כלי הקשה, הייתה רגישה ועוקבת, צליל העוד של יוסף זועבי, הצ'לו של ראלי מרגלית היה עשיר. כך צלילי החליל שהופקו מבר סילוני והכינור של קובי רובינשטיין.


מקהלת רינת צילם אילן ספרא


בצעידה מדודה על ביצים, ותוך אי שמירה על הפוליטקלי קורקט אומר שהבעיה נעוצה בעיבוד. נכון, לאל חאטר יש צליל פסנתר מלטף, הטכניקה שלו נתפסת (בהיעדר רפרטואר אתגרי ממש) טובה, והפייאנו שלו רגיש בעל מגוון הבעות. אבל העיבוד שלו, שנועד לחבר בין מזרח למערב לכלל ישות הומוגנית חדשה, לא עבד. נוצר הרושם המוזיקלי של טלאי על טלאי. אל חאטר החדיר אקורדים לאוניסונו, ויתכן שהאוזן המערבית וגם המזרחית שלי - יש להדגיש - לא איחתה חיבור אלא שעטנז. בנוסף, בשלושה מעיבודיו, הוא נטל חופש מוזיקלי לעצמו ושיבץ בהם טנגו ארגנטינאי, ולחנים ספרדיים וסוגים של הלחנות פופ שנתפסו באוזני כאוסף טלאים.
עוד האזנו ל"דרור יקרא", פיוט בשלושה נוסחים מזרחיים בעיבודו של המלחין, יחזקאל בראון, האדם הכי אירופאי בעולם המוזיקה הישראלי בזמנו, שכמו רבים מהמלחינים בני דורו בארץ, חיפש את הטונאליות הכנענית. הוא מצא אותה בעידון מסוים, אבל הטונאליות ההיא הייתה תקופתית בלבד, באשר הייתה מאולצת. דווקא המעבדים המוזיקליים, שרה שהם ומשה זורמן, שעקבו אחרי הצליליות הזו, היטיבו לעבד דבקות בדואיות להרמוניות טובות ומקוריות, מבוצעות נפלא בידי מקהלת ברתיני. הן גם אלו ששרדו את מבחן הזמן, גם כי אוזנינו התרגלו אליהן בחלוף השנים.

הצג אתר רגיל

דפי הנגישות באתרי 022 נבנו בהתאם לתקן נגישות WCAG 2.0 - AA