המלצות היום
לאן? מה לראות? מה לקנות? מה לבחור?
תרבות ואמנות
תיאטרון הקאמרי רפרטואר 2018-2019
![האחרים]()
שפע מסחרר של הצגות, בהן חומר צהוב איכותי, מוכח, מחזאות ישראלית, מחזאות יהודית ועולמית, קלסיקה שאי אפשר בלעדיה. מחזמר פרובוקטיבי, מעורר רעשים בעד ונגד. קוצר רוח לפגישה עם מחזאות ישראלית חדשה וגם המחזה מסקרנת של ספרי איכות.
המנהל האמנותי של הקאמרי, עומרי ניצן, המנכ"ל החדש, רן גואטה,
במאים ושחקנים – הציגו אתמול, במסיבת עיתונאים, את הרפרטואר החדש של התיאטרון
להמשך שנה זו ושנת – 2019. ברפרטואר העשיר שנועד לעונה הבאה מזדקרת מידית בחירה פרובוקטיבית
במחזמר, "זה אני", של מאור זגורי ובבימויו, בשיתוף שירי אייל גולן. וכבר
ומיד מתנגחים אירגוני נשים עם הקאמרי על טיב ההחלטה. אין ספק, יש בהחלטה הזו
סיכון, אולי לא מחושב, וגם פופוליזם תומך קופות. זגורי מתאווה שאת כיסאות הקאמרי
יפקדו ישבנים חדשים בנוסף לאלו המסורתיים, כך התבטא. יתכן שצדק והקהל ירוץ לשמוע
את הפופ המזרחי שהוא בפיק שלו. אבל מי תוקע לידי הקאמרי שאותו קהל יפקוד גם קלסיקה
כמו ה"שחף" של צ'כוב?
ובאשר להפקות בחזרות: גם לנו, היהודים, יש צהוב איכותי במחזהו של
הסופר היהודי, שלום אש, "אל נקמות", בבימויו של איתי טירן. מחזה שעורר סנסציות
לאחר שחשף זנות גם אצל יהודים. ולא סתם, אלא בית זונות שמנהל אב בקומת הבית
הראשונה ובקומה השנייה הוא משמר את טוהר מידותיה של בתו למען נישואים מכובדים.
וכשהועלה בברודווי ב- 1920עורר סערה רבתי.
משתרשר ממנו המחזה, "תעשיה מגונה", של פאולה פוגל ורבקה טייכמן,
בבימויו של יאיר שרמן, המתאר את המאבק על העלאת "אל נקמות" בעולם, על כל
השערוריות שנלוו אליו, כולל מאסרם של יוצרי ההצגה ושחקניה על ידי משטרת ניו יורק,
בעקבות סצנה לסבית.
הקלאסיקה חוזרת בעונה הבאה ב"אותלו" של שייקספיר, המאבחן את
הדרדרותו הנפשית של הגיבור כפסיכולוג קליני. ומבחינת ניתוח מניעים, מדובר במחזה
הכי מודרני שיש. הפעם בבימויו של עירד רובינשטיין עם עמוס תמם ורמי ברוך, כיאגו.
המשכו בכרונולוגיה הוא שיחוק מילולי, "רומיאו ואימא", ומשמעו
קומדיה ישראלית של גור קורן וגלעד קמחי ובבימויו. יש למה לחכות, כי מחזותיו
הקודמים של קורן , "המוגבלים"
ו"השחקנית" אופיינו בשלד מחזה מרתק, עלילה מנומקת עם
פאנצ'ים היסטריים.
רומיאו ואמא - תיאטרון הקאמרי רפרטואר 2018-19. צלום: ג'רר אלון
וכבר עכשיו מגיע מחזה של הלל מיטלפונקט, "האחרים".
מיטלפונקט הוא אלוף החדירה להוויה הישראלית על כל גווניה. זכורים הדיאלוגים
המכוננים שלו על טיבה של חברות מותכת "לתמיד" ב"איסמעיליה".
הפעם זוהי הדרת הנשים ש"הלכו עם הבריטים", שהוחרמו ונודו על ידי
"הישוב" גם אחרי שנים שחזרו לארץ.
בסטוק המחזמרים בעונה הבאה נמצא גם "שגעון המוזיקה", מחזה
ושירים של של ג'רום ראגנו וג'יימס ראדו, עם המוזיקה של גאלט מק'דרמוט והבימוי של
גלעד קמחי. איזה כייף של שירי דיסקו מרקידים מוחזרים להאזנה ולכוריאוגרפיה.
במסגרת המחזאות הישראלית החדשה יש לצפות ממש לקומדיה החדשה, "לא
לריב!", עם החיבור הטוב בין המחזאי גור קרן והבימוי של גלעד קמחי, כולו
השתלשלות פרועה של עיזבון, ידועה בציבור, שלושה ילדים והמלחמה הניטשת עליו.
ועוד מהישראליות החדשה: המחזה, "הריון" של עדנה מזי"א
בבימוי של עמרי ניצן, על זוג ישראלי עם אוריינטציה צפון אירופאית רווחת ועכשווית
של לא להביא ילדים, אלא לחיות למן עצמנו בלבד. אירוע לא צפוי מהפך את דעתם, ואת
דעתה לאובססיה לילד, כל זאת בהשראת המחזאי הספרדי, גרסיה לורקה, במחזהו
"ירמה".
ויש את "תיקון" שהמחיזו אמנון לוי ורמי דנון שגם ביים. זהו
סיפורו של בחור מזרחי שחונך כליטאי התר אחרי זהותו, מטיל ספקות בהחלטות הרבנים
לגבי חייו וחיי בניו, תוך התחוללות מהומה גדולה בתוכו.
המחזה של סביון ליברכט מסקרן בהיותו דן בטיפול שזיגמונד פרויד מעניק
לנציג נאצי עוין שממונה על רכושם של היהודים העשירים בוינה, לאחר האנשלוס על
אוסטריה. בסיום הטיפול, לאחר שנחפר הנאצי אל תוך הפנים שלו, שולח אותו הנאצי
החוצה, אל החופש.
אותלו - רמי ברוך, עמוס תמם צילום: רדי רובינשטיין
ויש לנו עוד מיטלפונקט, הפעם
במחזמר, "חבילות מאמריקה" (עפ"י המחזה), בו מתואר רכש נשק בימי טרום
הקמת המדינה, באמצעות המאפיה היהודית של ניו יורק. ומי האמין שההיסטוריה תיטה להם
חסד תמידי על פועלם בפרט כשהם לא ידעו שהם כאלה. הכול בשירים ותנועה.
ויש בסטוק גם ספרים שמומחזים להצגות. זהו המחזה, "כימים
אחדים", לפי ספרו של מאיר שלו בעיבוד ובבימוי של עירד רובינשטיין. יש את
אניהו, קומדיה לירית פלוס פזמונים של אתגר קרת ורוני סיני. וגם קלסיקה ישראלית
בקומדיה של חנוך לוין, "רווקים ורווקות", ומחזאות יהודית, "שפת
אם" של מריאנה זלצמן ומירי לזר.
יש גם טעימה ממחזאות עולמית עכשווית במחזה, "אבות ובנים" של
טרנס מק'נלי, ואוליאנה של דייויד מאמט בביומה של שרה פון שוורצה. ואי אפשר בלי
"השחף" הנצחי, המהורהר, של אנטון צ'כוב.
כך שבאמת יש למה לחכות. מגוון אדיר לכל נפש.
הצג אתר רגיל
