המלצות היום
לאן? מה לראות? מה לקנות? מה לבחור?
תרבות ואמנות
האחרים התיאטרון הקאמרי
![]()
ב"האחרים" מפותלת עלילה, ביד אמן, על פרק אפל בהיסטוריה של המנדט בארץ: בגידתו של הישוב היהודי בנשים שארגוניו שלחו אותן לארח בריטים ולהתגייס לצבא שלהם. מרתק. מזכיר שצריך להתבייש. גם עכשיו.
המחזאי-במאי, הלל מיטלפונקט, מפתל במחזהו,
"האחרים", עלילה דחוסה בפניות מפתיעות, בתקופת המנדט הזוהרת עדיין
לרבים, התופסים אותה כתקופה הכי מרכז אירופאית שהייתה אי פעם בארץ. אין תמה: "הישוב"
ההומוגני מנה כ- 650 אלף איש עד סוף 1947, כ- 200 אלף מהם בתל-אביב. העלייה של שנת
1933 שינתה את פני העיר לשלוחה מרכז אירופאית עם בונוס של ים, צבעים מסמאים, אויר
רך, בארים, בתי קפה, מועדוני לילה, תיאטראות, תזמורות. העיר השתגעה בהתססה גוברת
עם בואם התקופתי של כ – 100 אלף חיילים בריטיים ואוסטרליים לתל-אביב. ראשי היישוב,
ביניהם הסוכנות היהודית, דאגו להקלת שהותם כאן וארגנו נערות משוכללות לאירוחם, גם בבתים פרטיים שעושים
עסקים עם הבריטיים.
נוצר בליל אקלקטי חיוני, זורם. בנוסף: ראשי
הישוב היהודי עודדו בשנת 1942 נשים צעירות להתגייס לחייל נשים בריטי, ה –a.t.s. אלא שהבריטים, תחת לכנס את הארץ ישראליות
ביחד, הפרידו אותן לחילות שונים ובכך הפרידו את לכידותן.
ומשבנות זנו, וכשבנות התאהבו, וכשבנות התחתנו
עם בריטיים, כי ראשי הישוב לא לקחו בחשבון את הטבע האנושי, החופן מעורבות רגשית,
היסחפות והתאהבות - החלה פעולת נידוי ברוטאלית של הבנות, הדרתן ממשפחותיהן כשנישאו
לבריטים ועד להירצחן על ידי גופים דתיים לאומניים קיצוניים, פעמים עם בני זוגן. אל
הנידוי הצטרפו מאוחר יותר המחתרות של אצ"ל, לח"י ו"ההגנה. כמה
טרגדיות חסויות היו אז ב"ישוב" בגלל לאומנות קנאית. ניתוקים ממשפחות,
הדרות של בנות משכילות, משובחות. ההיפוקריטיות חגגה. השתמשו בהן כשהיו זקוקים
לשירותיהן
וזרקו אותן כשנצפו תופעות לוואי טבעיות
בגין שירותיהן.
על הפרק הזה בדיוק נסב המחזה של מיטלפונקט.
דסי, שמתאהבת ונישאת לקצין מודיעין בריטי ששירת במדבר המערבי, מנודת באכזריות ממשפחתה
ביוזמת אביה. היא שומרת על קשר מכתבים חשאי עם דודתה. מגיעה לארץ אחרי שש שנות
היעדרות לחתונת אחותה. בהיותה ברשימה השחורה של בנות שנשאו לבריטיים "ובגדו
במולדתן" היא מסתכנת בהירצחה.
בפנסיון בו היא מתגוררת, יש אוסף דחויים מהחברה. על כולם חומלת בדרכה המחוספסת
בעלת המקום. דסי פוצעת ונפצעת בקרב הפגישה המחודשת עם אביה, דורשת מאחותה את שלא
ניתן להשיג, פותחת לאט את סיפור חייה הקשה והמפותל הנסגר בארץ לאין מוצא, ובהחלטתה
לשוב אל מוצא קשה לעצמה בניכר, בגלל בנה שנותר שם.
מי שזוכר את התקופה ההיא על הפרק הזה,
מתרגש מאוד. ישנו הטעם של אז בתפאורה של הפנסיון הצנוע- מרופט הפונה לים, שעיצבה אלכסנדרה
נרדי. ישנה האמונה באדם המבוטאת בספרים שבהם חותם כל לקוח על אשר לקח מהבר. ישנם
תשלומים לא עקביים לבעלת המקום, כי לאנשים אין כסף. לא לעוזב קיבוץ שחולם להיות
פסנתרן ג'ז, לא להלום מחנות ריכוז שאף אחד לא רוצה לקחתו בארץ, גם לא לזונה דעתנית
חכמה ובוודאי לא לדסי, שמגיעה עם סיפורה המוסתר בלי פרוטה. הם לבושים במלבושים של
אז, יש מהם מרופטים, זוהרים, ארכאיים, בעיצובה של עפרה קונפינו, מוארים
בתאורה של עדי שימרוני. נעימת פוקסטרוט קלילה, פתיח למחזה, זורמת לעיבוד
אקוורלי ל"סאמר טיים" של גרשווין ועוד שירים של אז בעיבוד של שפי ישי
שגם הלחין וואלסים מלודיים מתוקים.
האחרים צילום רדירובינשטיין
גונבת הפאנצ'ים האגבית והמתמדת בהצגה היא עירית
קפלן, בעלת הפנסיון. היא מומחית בזה. משחק מרוכז של דמות מחוספסת אנושית כל
כך, עם נוכחות בימתית גדולה. נטע גרטי, דסי, משחקת בדם ליבה דמות מסוכסכת
עם עצמה, שאינה פוסחת על אף טעות בניכר. יצחק חזקיה, העולה הנדחה השותק,
מרגש באלם תפקידו. ברגישות דקיקה של ניד ראש קטן, הוא מדמיע קהל. דודו ניב
הוא האב במשחק מרובה מימיקה, הפורש העדפה על בתו גילה, במשחק יעיל של ג'וי ריגר.
אבישי מרידור, משכנע בפריכות דמותו. כנרת לימוני היא זונה דעתנית,
פרגמטית שקל לאהוב אותה. ואסתי קוסוביצקי, הדודה ריבה, אנושית,
חלשה, כנועה, מגלמת במשחקה את מעמד האישה
הפגום אז בכלל, ואת היותה נשואה לרביזיוניסט בפרט.
ושוב מתגלה תקופת המנדט כמאגר בלום של סיפורים
נהדרים, קשים, הזויים וגם ברוטליים. מתוך הזוהר האבסורדי שלה, שולף מיטלפונקט פרק
אפל, מפתל אותו עד לקצות קצותיו ומזכיר לנו עד כמה מכוערים אנחנו יודעים להיות.
הצג אתר רגיל
