המלצות היום

לאן? מה לראות? מה לקנות? מה לבחור?

תפריטים

מבזקים

נושאים

שימושון

תרבות ואמנות

אותלו - התיאטרון הקאמרי

הפקה מצמיתה. סצנות משכנעות בצורניות מוקפדת. מוזיקה בנויה מרחש קצבי מותח, משולב בשירים צפון אפריקניים, משחק יצרי, קרבות מעוצבים - הכול בלול ביד אמן.

מרגע שהוצג אותלו לראשונה בשנת 1604, היה ברור שנועדו למחזה חשוף היצרים הזה שהמחיז ויליאם שייקספיר, חיי נצח. באשר כולו מבוסס על הקצנת תכונות בני האנוש: הקנאה, האהבה, הגזענות, הנחיתות והבוגדנות. והכול מוצף בו לאקסטרים מהפנט. כך שאין תמה שבארץ היו כבר 11 "אותלו" ויהיו עוד רבות בשנים הבאות.

כי מי לא יוצמת לסיפור על מצביא צפון אפריקני, מתקדם לקריירה מטאורית בתוך קהילייה ונציאנית לבנה, "גוזל" לנישואין נערה לבנה מהחצר המושחתת שלה, מקדם לתפקידים צבאיים את מי שהוא רואה לנכון, פוצע נפשית שליש לא מקודם המקנא בטרוף ביכולותיו, בזכייתו הזוגית וטווה בו נקמה הרסנית מבוססת על קוד המסורת הזוגית הצפון אפריקנית.
ובהפקה הזו, יצר הבמאי, עירד רובינשטיין, אינטגרציית על בין כל מרכיבי ההצגה. היא בוטה, פרובוקטיבית, אפלה, כוחנית, יצרית, ושלובים בה מעמדי הומור. הפקה שונה מכל מה שראינו עד כה בארץ.



אותלו צילום: רדי רובינשטיין




אולי ברוח שיבת העדות השונות למקורות, הציף רובינשטיין את המקורות המורים של אותלו עד לקצוות המרוקניים שלנו, כפי שלא נעשה בהפקות אחרות בארץ ובחו"ל. עמוס תמם, אותלו, הדגיש מקורות מרוקניים בהגיית ע' גרונית, בהתפרצויות זעם בערבית, מהולות בטקסט השייקספירי, בתרגום עילאי של אלי ביז'אווי, ארצי, גם משוקלל ומחורז.

תפיסת המקורות הצפון אפריקניים של רובינשטיין חוזקה במוזיקה של רועי ירקוני, שנבנתה מרחש קצבי מתוח, מבאר עתיד להתרגש, מקולות של אבי בללי, גיטרות והעוד של עומר הרשמן, משיר הקנאה בערבית מרוקנית של יוחאי כהן.
פרובוקטיביות יצירתית בוטאה בעיצוב הבגדים והבמה של פולינה אדמוב בתלבושות גברים ושתי נשים בעור שחור, מגפיים ארוכים, משהו במראה סדו- מזו, ממנו שוחררה דסדמונה אל בגדים צבעוניים, ארציים, משוחררים, בשונה מדסדמונות אווריריות מהפקות אחרות. גם לתפאורה היעילה הייתה משמעות. זה אותו ראש שור מקורנן שניתז בגריל ונתלה, סמל לבעל מקורנן, למסכות של חיות על פני אנשים בסצנות שהוזה אותלו. תעלת המים שהקיפה את מרכז הבמה, דימוי לאי, נתנה, אולי, משמעות של שטיפה מדם, אולי כמקום מרבץ לגוויות רצוחות. מבוססות רגלים בה נותרה, לא פעם, קישוטית אבל כוחנית, גם לתודות לתאורה הדרמטית של אבי יונה בואנו.



אותלו צילום: רדי רובינשטיין





הסצנות שרקח רובינשטיין יפהפיות. זו סצנת מלחמת השיכורים שיזם יאגו בין קאסיו לרודריגו, במשחק מלוטש של שלומי ברטונוב ונדב אסולין, בעיצוב התנועה של עמית זמיר. סצנת החניקה הארוכה של דסדמונה בידי אותלו היא ויזואליה מנצחת. ההשתמשות להנחת הגופה במיטה וורטיקלית היא מנומקת, מבארת ואפקטיבית מאין כמותה.
נשים בתפקידי משנה, אף שנבנו חסרות מעמד לתקופתן, החדיר בהן שייקספיר כוח מבוטא במשחקן המלוטש של שתיים: ירדן ברכה, ביאנקה המאהבת של קאסיו ואנדריאה שוורץ, אשתו של יאגו, אמיליה, של ספק בוגדת בדסדמונה מבלי דעת, למתייסרת, מייסרת בעלה. טובים יגאל זקס בתפקיד אביה של דסדמונה והלוחמים טל וייס ושגיא הלפרין.
לדסדמונה העניק רובינשטיין פרשנות שונה. הסתיימה ההתניה הבלונדינית השקופה-ענוגה הנצמדת לדסדמונה. היא נערה ארצית, בועטת, ישר מהחצר הוונציאנית, שונה מהותית מהתפיסה הזוגית הצפון אפריקנית. ואת העמדה הזו מצליחה אביגיל הררי לבטא גם כאישה מתוסכלת יודעת את אחריתה, בסצנה האחרונה. עמוס תמם משדר היטב את זרותו בחצר הוונציאנית, את דלות כושר ביטויו, את גולמיותו הפראית חסרת הפילטרים שניתזת ממנו בעת בגידה מדומה. הוא מבטא היטב את מורשתו האסלמית לעומת חצר וונציאנית מאופיינת בחיים זוגיים בוגדניים. הוא איש צבא זר שנישא מאוחר, נעדר תחכום זוגי וספוג בקודים זוגיים מרוקניים מסורתיים, שמובילים אותו עד לרצח.
פנינת ההצגה הוא רמי ברוך, יאגו. תפקיד שמשתרע על דיאפזון רגשי ענק, מורכב מרגשי נחיתות של משרת לא מקודם, קנאי בהצלחת הזר, שייזרק בזקנתו אל כלום. והוא מבטאו במונולוג נפלא. יש בו תחכום, עורמה, חתוליות רשעה, זריזות פיזית אלגנטית, תסביכי נחיתות מובנים, יצר נקמה טוטאלי, שינקום בו עצמו ומעל לכול מעמדי הומור גמישים מבוצעים בטקסט המורכב שלו.
זו הפקה מרתקת ואחרת, עשויה ביד האמן של עירד רובינשטיין.

הצג אתר רגיל

דפי הנגישות באתרי 022 נבנו בהתאם לתקן נגישות WCAG 2.0 - AA