לאן? מה לראות? מה לקנות? מה לבחור?
ניסוי בתרופה נוגדת דיכאון הנערכת בשני צעירים מתנדבים "נורמליים", מגולל התאהבות בין שניהם. עצימות אהבתם מיוחסת לאפקט התרופה מיוזם המחקר שאינו מרפה מהניסוי חרף סיכוניו לנסיינים. בימוי קצבי, משחק משובח, מחדדים תהיות על טוהר מחקרים, כימיה ונפש בכלל ובפרט.
לכתוב מחזה, "האפקט", מושתת על מחקר פסיכיאטרי הבודק נטילת
כדורים נגד דיכאון במינון גדל והולך על שני נסיינים "נורמטיביים", אחת
סטודנטית לפסיכולוגיה, השני סוג של רומנטיקן מורד במוסכמות שמתפרנס באופן חלקי
מהשתתפות בניסויים כאלה תמורת כסף לא רע - מנווט למסקנה שהמחזאית הבריטית, לוסי
פרבל, עברה טיפול פסיכולוגי שממנו היא מזינה את חומרי המחזה שלה. ולא רק. היא
מהלה בו גם אלמנטים עתיקים פולקלוריסטיים בדבר "שיקויי אהבה" שהפכו
מוטיב למחזה כמו "חלום ליל קיץ" של שייקספיר והאופרה, "טריסטן ואיזולדה",
שהלחין ריכרד ווגנר, בדבר התערבות כימית כמחוללת אהבה.
האפקט - צילום: מעיין קאופמן
אולי מתוך דיכאון שחוותה ותחזקה אותו, אולי מתוך התנגדותה להתערבות
כימית במוח האדם שמחסל את יתרון הקופסה השחורה שבתוכנו, שלאף אחד אין כניסה אליה
והנה היא נפרצת והופכת אדם לחסר הגנות ממש - היא נהייתה אמביוולנטית ביחס לתרופות נוגדות
דיכאון העשויות לשלוט בנפש האדם.
את האמביוולנטיות שלה היא מלבישה על מבצעת המחקר, פסיכיאטרית, שבעברה
דיכאון מתוחזק, אולי נטול תרופות פסיכיאטריות. והיא שואלת: האם צריך ליטול כדורים
נגד דיכאון המשטיחים סבל שעשוי, להערכתה, להוביל למסקנות אישיות בונות התמודדות
ושינוי, ואם צריך, לכמה זמן, לכל החיים במינונים מותאמים? ומה תוצרי הלוואי שלהם?
תוכן חזק. אחר. מקורי. מתורגם נפלא על ידי תום אבני שגם מבצע
את תפקיד הצעיר הלא ממוסגר. שני הצעירים יפים ומתאהבים. האם יכלו להתאהב האחד בשני
בלי נטילת הכדורים הללו?
האפקט - צילום: מעיין קאופמן
בעברה של הפסיכיאטרית רומן מכאיב עם עמיתה הפרופסור, יוזם המחקר ובעל
עניין, אפילו במחיר מחקר מוטה למען הפקת רווחים כספיים גדולים מהצלחת הניסוי.
באמתחת הרצאותיו טריקים ושטיקים. היא עוקבת בחרדה אחרי הדרדרות הצעיר. היא מתנדנדת
בין הערכה שהצעירים היו מתאהבים בכל מקרה ויודעת שלצעיר הכדורים מסבים נזק חמור.
זה מעצים את התנגדותה לניסוי הזה ולכדורים נוגדי דיכאון. באותה נשימה היא משכנעת
את הצעירה להתרחק מהצעיר למען הניסוי.
במקביל להתדרדרות הצעיר עד לאיבוד הזיכרון, חוזר אליה הדיכאון הפעם
בלי הגנות נפשיות, בפרט כשנוכחה בהשתמשות הצינית של יוזם המחקר בה כמנהלתו.
דיכאונה מביא אותה לדבר שהכי התנגדה לו: נטילת כדורים נוגדי דיכאון נגד דיכאונה.
האפקט - צילום: מעיין קאופמן
הולם דופק קצבי פותח את המחזה. במובלע מצטרפת אליו נעימת פסנתר מקסימה
שהלחין אלעד אדר. הוא מוטבע בעבודת ווידאו אפקטיבית כמיצג רפואי מוצג על
פנלים לבנים, מוארים, מוזזים בקצביות ומשני פנים חלל שעיצבה סווטלנה ברגר.
להם הוסיפה אביזרי מינימום, שתי מיטות, שולחן שני כיסאות. בכך הצליחה לבדל חללים
שונים של מוסד פסיכיאטרי. לסטריליות היתר, המנוכרת, תרם התאורן זיו וולושין. את כל האלמנטים האלה מאחד הבמאי, כפיר
אזולאי לכלל קצביות הומוגנית גדולה, למעט התארכות דיאלוג בין הצעירים, עניין שצורך
חיתוך במחזה.
הנשים, הפסיכיאטרית, נעמי פרומוביץ' וליהי קורנובסקי
הסטודנטית, גדלות עם תפקידן המפתח בשרנות לקראת סוף המחזה. לגברים בנתה המחזאית
תפקידים עוצמתיים יותר. זהו אמיר קריאף המעצב בחריפות פסיכיאטר המפתח
רומנים מתחלפים עם סטודנטיות ומתמחות צעירות, שאינו מהסס להטות מחקר לטובת כסף
עתידי. והנפלא הוא תום אבני שמוכיח, בניגוד לילדי פלא אחרים, שהפלא גדל אתו. במשחק
מגובש, תנועתי, רב חן, רב ניואנסים, בהפגנת כישרון ריקוד סטפס, בהדרכתה הטובה של מיכל
שי - הוא מבצע קדנציה מרשימה של נער רגיש, אחר, רומנטיקן, שהופך נפגע מכדורים.
בטרגדיה שלו נתלית השאלה בסוף המחזה: מה עושים כדורים נוגדי דיכאון
במינון הולך וגדל, לנפש. עם איזה רקע נפשי ניתן לחולל ניסוי כימי כזה. איזה נפש
תתרסק מבליעתם. באיזה מינון. חומר למחשבה בביצוע מעולה.