המלצות היום
לאן? מה לראות? מה לקנות? מה לבחור?
תרבות ואמנות
אנשים מקומות דברים - תיאטרון בית לסין
![]()
במימיקה קטנה, בניואנסים דקיקים, בתנועה גמישה, כובשת מגי אזרזר את הבמה כמטופלת בסדנת פסיכודרמה לגמילה מסמים לסוגיהם ומאלכוהול. מגבים אותה בימוי תנופתי ושחקנים אמינים.
הסופר והמחזאי הבריטי, דנקן מקמילן, מטפל במחזהו "אנשים מקומות דברים"
בתהליך גמילה קבוצתי בשיטת הפסיכודרמה. השיטה הזו, עד כמה שהציבור הלא נגוע בסמים
ובאלכוהול מתוודע אליה, מופעלת על אנשים כלואים בסמים ובאלכוהול המגיעים לסוף דרך
תפקודית, כשלפניהם שתי אפשרויות: גמילה או אבדון.
בשיטה, כפי שהיא מתוארת בהצגה, מתמוטטת שחקנית באמצע חייה, המשחקת את
"השחף" של צ'כוב. היא, שמתמרנת בין תפקוד "נורמלי" למינון גדל
והולך של צריכת כדורים וסמים מכל הסוגים, מחוזקים באלכוהול כמפלט מקשר אנושי אמתי,
גם פוגע, מבינה שעליה לעבור טיפול גמילה מרצון. היא מאשפזת עצמה במוסד כזה בסברה
שתתנקה מהכימיה המחבלת בה ותחזור לחייה הקודמים. אלא שגמילה בשיטת הפסיכודרמה
אוכפת עליה כללים סדורים, מקובלים כתקפים בין אחת מהשיטות לגמילה היום והיא אוכפת
סטריפטיז נפשי נרחב, שמתקיים בצוותא עם חפצי גמילה אחרים. הם מתפקדים כשחקנים,
מדמים סצנות מחיי היומיום הקודמים שלהם, מול אחים, הורים, אהובים ושונאים בחילופי
תפקידים.
אנשים, מקומות ודברים – בית לסין. צילום: כפיר בולוטין
אלו סצנות רגשיות ההופכות לעוצמתיות יותר ויותר, ככל שהם נפתחים יותר כלפי
עצמם וכלפי הזולת. כך - עד דמעות, עד צווחות, תמיד בחיזוקם ובמגעם החובק של מטופלי
הסדנה בהשגחת המדריכה. לא פשוט תהליך החישוף הנפשי הזה ולא כל אחד מוכן לו. גיבורת
המחזה, מתכוונת לשמר את פרטיותה לבל תחובל בפרהסיה. זה המתרס האחרון שלה. בתחכומה
היא מספקת סיפורים שונים ומשונים על עצמה, מחליפה וורסיות, מחליפה שמות. היא נינה,
אמה, שרה ולוסי. היא מוכשרת לא ממומשת. ממומנת על ידי הוריה בכל ניסיונותיה למקפצות
לימודים נזנחים, לא ממומשים במקצוע. למימון הזה שאינו מניב תוצאות יש תוצאות
הרסניות של יחסי הורים ילדים. הם תובעים ממנה תוצאות שאינן מגיעות. בה פושה תחושת
כישלון ואפסות שמתעלת אותה לא להיות היא עצמה, אלא לגלם תפקיד בימתי שאז היא
מרגישה הכי חזקה, הכי מוצלחת וממומשת, הכי עצמה. היא אינה משתפת את תוך עצמה עם
הקבוצה במטרה לשמר את שליטה עצמית, עד שהיא מתמוטטת שוב ומגיעה שוב למוסד לגמילה.
בתוך ייסורי הגמילה מתגלים יחסי הורים וילדים. הם מועצמים באכזריות עם שובה הביתה
בסיום תהליך הגמילה השני, בהטיחם בה את כל תסכולם ממנה, גם על מות אחיה וגם על
כישלונותיה רצופי השקרים להם. איננו יודעים אם צלחה את מהמורת הסמים והאלכוהול. כל
שאנו יודעים הוא שמצפה לה מלחמה סמים ואלכוהול למשך כל חייה. חיים באי וודאות
תמידית.
את המחזה המורכב הזה תרגם עידו ריקלין בשפה קולחת משובצת בעגה.
רוני פינקוביץ', בבימוי דינמי, שוטף, בנה בו רגעים ליריים קטנים, מרוסנים,
מגובים בתנועה טובה ובעריכה מוזיקלית של מירי לזר.
התפאורה
של כנרת קיש מבטאת סגירות, אטימות של כספת, מוצפנת מהעולם החיצון, מיועדת
כולה לריכוז בהתרפאות, שלובה בתאורה של קרן גרנק ובעיצוב וידאו של יואב
כהן.
האופן שבו מגי אזרזר פולטת טקסט, ניואנסים קטנים בתנועתה,
מימיקות זעירות בפניה, המופעלים אצלה בו זמנית עם דיבור שוטף, מבטאים נואשות, פחד,
תסכול וגם הומור. היא סומנה, זה לא מכבר, כשחקנית צבעונית שתרבה מגוון תפקידים.
העתקיה של מגי אזרזר, אמה, שמה בגמילה הראשונה, הן חמש שחקניות,
מאי אזולאי, הגר משולם ויצמן, ירדן ניקפהמה, רננה ניתאי וטל צירין.
הן מבטאות בתנועה כוריאוגרפית גדולה את המתרחש בגופה ובנפשה בעת הגמילה שלה. אלה
סצנות פלסטיות, מלוטשות.
נעמה שפירא, שחקנית
עם דיאפזון משחקי גדול, מגלמת בעומק את תפקידי הרופאה, מדריכת הסדנה והאם החזקה,
האכזרית, המנומקת, במונולוג מר מבוצע למופת.
מרשים בשני תפקידיו, המטופל פול והאב, הוא יורם טולדנו. מארג
הדמות של פול על סף הטירוף והפיצוץ, העדינות, הפיכחון והחמלה הוא זיקוק של משחק.
כך בלבשו את דמות האב המטיח טקסט אכזרי בבתו, שאולי גוזר כליה על יחסיו אתה.
נמרוד ברגמן משרטט
בדקיקות נגמל וגמול, נצמד לסדנה כאל פיטמת חייו, פוסע בריסון עצמי שלא להתאהב
בנגמלת המתעתעת בכולם בתחילה. משכנע בביצוע של פוסטר הוא חי מאור, המחדיר
הרבה חום אנושי לתפקידו. טובים הם ליאור מיכאלי, מעיין עמרני, לירון בן שושן
ועודאל חיון, מטופלי הסדנה המשובצים בתפקידים נוספים. גם בתפקיד קטן של מטופלת
במרכז גמילה, אחות ושחקנית ב"השחף" - בולטת פלורנס בלוך ביכולת
משחקה ובטיימינג הקומי שלה.
המחזה הזה, בביצועו הדינמי, הוא מציצנות מרתקת אל טכניקות של
פסיכודרמה של מרכזי גמילה, מהסוג שאנו צופים בהם בסרטים. הן נתפסות כתמימות משהו,
מלאכותיות משהו, באהבה הגורפת השוטפת את כולם, מלווה בעודף חיבוקים. קשה לאמוד את
הגיהינום העובר על הנגמלים בהינתקם מעטיפת המגן הרגעית שלהם. כנראה שיש ממש בסוג
הטיפול הזה, בהדמיה הכואבת של חילופי תפקידים תוך התפשטות נפשית והיכנסות אל נפש
אחרת. אולי יחזרו לטיפול נוסף, אולי יהיו גמולים לתקופה, אולי לתמיד. אבל תמיד
יישארו דרוכים מפני פגישה עם סמים ואלכוהול.
הצג אתר רגיל
